מתי תהיה תחיית המתים?


ו שאלה. מתי תהיה תחיית המתים?

תשובה. תחיית המתים תהיה לאחר ימות המשיח, והיא תהיה לפני שיעברו ששת אלפי שנה מבריאת העולם. לדעת הרמב"ם כשיגיע זמן של העולם הבא לאחר תחיית המתים, כולם ימותו, ותעבור נשמתם לעולם הבא, למי שראוי לכך על פי מעשיו. ולדעת הרמב"ן תהיה תחיית המתים לאחר שתחל תקופת ימות המשיח. ובסוף האלף השישי יהיה יום הדין הגדול, ואז מי שיזכה יחיה לנצח, וכדעת הרמב"ם. ובאלף השביעי שבהן עתיד הקב"ה לחדש את עולמו, הצדיקים שכבר קמו לתחיה לפני כן לא ימותו אלא הקב"ה יעשה להם כנפיים ויהיו שטים על פני המים (סנהדרין צב:), והוא ענין רוחני.

מקורות: כולנו מצפים לתחיית המתים כמו שאנחנו מברכים ג' פעמים ביום "ברוך אתה ה' מחיה המתים". ודע שמה שכתוב פעמים רבות בחז"ל עולם הבא הכונה לתחיית המתים כדתנן באבות (ו, יא) בשכבך תשמור עליך בקבר, והקיצות היא תשיחך לעולם הבא. מבואר מזה שהקיצת השכיבה מן הקבר שהיא התחייה קרי לה, עולם הבא. וכך גם אמרינן בסנהדרין (צ.) ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה ואמרינן עלה בגמרא וכל כך למה תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק עמהם מבואר מזה דעולם הבא הנזכר במשנה, מפורש בברייתא שהוא על זמן תחיית המתים. וכן משמע מסנהדרין (צב.) אמר רבא מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר יחי ראובן ואל ימות (דברים לג, ו) יחי בעולם הזה ואל ימות בעולם הבא. והכא נמי אמרינן על חזקיהו מלך יהודה כי מת הוא ולא יחיה (מלכים ב כ, א) ואמרו רז"ל (ברכות י.) אמר לו ישעיה כי מת הוא בעולם הזה ולא יחיה לעולם הבא. וכן מבואר בחולין (קמב.) אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך. בשילוח הקן כתיב, למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת, היכן אריכות ימיו של זה, אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב. הרי שקראו לעולם שכולו ארוך תחיית המתים. וכפי שפירש שם רש"י שמתן שכרה בצדה- כגון כבוד אב ושלוח הקן שלא תוכל להבין מתן שכרה, שעתידין המתים להחיות. ע"כ. דהיינו למען יאריכון ימיך לעולם שכולו טוב הוא תחיית המתים (מנחת יהודה פרק סט עמ' 93). 
וכתב הרמב"ם (בהקדמה לפרק חלק במסכת סנהדרין): תחיית המתים יסוד מיסודות תורת משה רבינו, אין דת ואין קשר עם האומה היהודית למי שאינו מאמין בכך, אלא שהיא לצדיקים, ולשון בראשית רבה גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים ותחיית המתים לצדיקים בלבד. ע"כ. 
וכן כתב הרמב"ם באגרת תחיית המתים, כונתנו בזה המאמר היא לבאר מה שנאמינהו בזאת הפינה אשר נפלו בה דברים בין התלמידים והיא תחיית המתים. ואומר שתחיית המתים המפורסמת והנודעת באומתנו, המוסכם עליה מכלל כתותינו, אשר רוב זכרה בתפלות ובספורים ובתחנות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים ימלא מהם התלמוד והמדרשות, עניינה: שוב זאת הנפש לגוף אחרי הפרידה, זה מה שלא נשמע באומה מחלוקת עליו, ואין בו פירוש כלל, ואין מותר להאמין באיש מאנשי הדת שהוא מאמין חלוף זה. וזאת תחיית המתים הוא שוב הנפש לגוף אחר המות, כבר זכרה דניאל זכרון שאי אפשר לפרשו, והוא אמרו "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם" (דניאל יב, ב), ואמר לו המלאך "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין" (דניאל יב, יג). וכן יראה לנו מן המאמרים ההם שאלו האנשים אשר ישובו נפשותם לגופות ההם יאכלו וישתו וישגלו ויולידו וימותו אחרי חיים ארוכים מאד כחיים הנמצאים בימות המשיח. ואמנם החיים שאין מות אחריהם הם חיי עולם הבא, אחר שאין גוף בהם, שאנחנו נאמין והוא האמת אצל כל בן דעת, שעולם הבא נפשות מבלי גופות כמלאכים. ע"כ. וכ"כ הראב"ד (הלכות תשובה לרמב"ם ח, ח) שתחיית המתים תהיה לגוף ונשמה, שהרי אמרו "עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן קל וחומר מחיטה" (כתובות קיא.). וכן היו מצוין לבניהם "אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה (שבת קיד.). וכן אמרו שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם (סנהדרין צב.). וכן אמרו במומם עומדין ומתרפאין (סנהדרין צא). וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים, אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל. ע"כ. וכן סוברים כולם לענין תחיית המתים. 
נמצנו למדים שסובר הרמב"ם שתחיית המתים תהיה לתקופה מסויימת עד זמן שיגיע זמן העולם הבא. ולדעת הרמב"ם בעולם הבא תחיה רק הנפש ללא גוף. ואילו לדעת הרמב"ן יהיה פעמיים תחיית המתים פעם בימות המשיח ופעם שניה לפני יום הדין הגדול לפני העולם הבא. 
והרמב"ן בשער הגמול (ד"ה באלפא) ביאר שתחיית המתים יהיה לאחר שיבוא המשיח ובתקופתו. וז"ל: כל אלו דברים ברורים שעולם הבא האמור בכל מקום אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם הוא שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים. ע"כ. 
ובמקום אחר בשער הגמול ביאר שתחיית המתים תהיה לפני בוא יום הדין הגדול. וז"ל: שכר הנפשות וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו גן עדן, ופעמים קורין אותו עליה וישיבה של מעלה, ואחרי כן יבואו ימי המשיח והוא מכלל העולם הזה, ובסופן יהא יום הדין ותחיית המתים שהוא השכר הכולל הגוף והנפש והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב"ה, והוא העולם הבא שבו ישוב הגוף כמו נפש, והנפש תדבק בדעת עליון כהדבקה בגן עדן עולם הנשמות, ותתעלה בהשגה גדולה ממנה ויהיה קיום הכל לעדי עד ולנצח נצחים. ע"כ. 
וכן כתב הרמב"ן בדרשה לראש השנה וז"ל: ראש השנה יום הדין הוא לעולם הזה. ושעת מיתתו של אדם הוא יום הדין שלו שהוא נדון בנפשו על אותו עולם שהוא עולם הנשמות וכל מעשיו נפרטין לפני בוראו יתברך ויתעלה. ואם תזכה נפשו לגן עדן העליון והתחתון או תתחייב נפשו לגיהנם. עוד יש יום דין אחר שהוא יום דין לשניהם לגוף ולנפש. והוא שהנביאים מזכירין "כי הנה היום בא בער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש" (מלאכי ג, יט). ואומר "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (שם כג). והיום הזה הוא בתחלת תחיית המתים והוא הנקרא "יום הדין הגדול" וכל באי העולם שמבראשית נדונין בו בגוף ובנפש, אם ראוי זה לתחיית המתים ולנועם הגוף והנפש בכל אותן הזמנים המתגלגלין ובאין אחרי כן ולאיזו מעלה יזכה מהם, או יתחייב זה שלא יחיה וישאר בגיהנם במקום שהוא שם, או שיכפל עליו עונש יתר ממדה רעה לקשה ממנה. וזה שהכתוב אומר "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם (דניאל יב, ב). ע"כ. 
ועוד כתב בשער הגמול (שם) שלאחר שיחיו המתים לא ימותו. ועל כן נאמין אנחנו במה שאמרו (סנהדרין צב:) מתים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות שוב אינן חוזרין לעפרם ובאותן אלף שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש בהן עולמו מה הן עושין, הקדוש ברוך הוא עושה להם כנפים והם שטין על פני המים עכ"ל הגמרא. ופירוש הכנפים לבישת הנפש מלאכוּת והתלבש הגוף עמה, ושלא תתבטל בבטול היסודות, וזה ענין מורגל מאד ושגור בפיהם ז"ל, כמו שאומרין בכל מקום במדרשות ובתלמוד למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. רוצים לומר שכל הזוכים לו ארוכי ימים הם שאין בו מות. ומפורש אמרו בשלהי חולין אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה שנאמר "למען ייטב לך" לעולם שכולו טוב "והארכת ימים" לעולם שכולו ארוך. הנה פירשו שאחר תחייתן יהא להם עולם שכולו ארוך כלומר שאינן חוזרין לעפרן לעדי עד, וכבר כתבתיה לזו. 
ואם תשיב עלינו בהיות הגוף מחובר מכלי השמוש לפעולות הנפש לשלשה חלקים שהזכירו אנשי העיון, והם כלי המזון וכלי הזרע וכלי תיקון הגוף, והגוף בכללו צורך מציאותו היה בעבור תכלית אחת והיא אכילת המזון לקיום הגוף ולהוליד דמיונו, וכשתסתלק התכלית ההיא לעולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה למה יהיה הגוף פועל ריק ואין במעשה האלהים פועל בטל. הנה התשובה לכל זה כי היתה הבריאה הזאת לזמן תחיית המתים לצורך השמושים הנזכרים, ואין הקדוש ברוך הוא רוצה בבטולה אחרי כן. ועוד יש בצורה הזאת סודות עמוקים כי לא היתה היצירה על זה הדמות הפקר וללא טעם, רק לצורך גדול ולטעם נכבד, והעושו יתברך רוצה בקיומו, ואם תקשה עלינו קיום הגוף מן השפלים לעולם, כבר השיבונו אליך כי קיום הגוף יהיה בקיום הנפש וקיום הנפש בהתיחדה בדעת עליון, והמתקיים יהיה כמקיים בהתיחדו בו, כאשר נאמין אפילו בפשט הכתובים על אדם הראשון שהיה ראוי שיתקיים ויחיה לעד אלו לא חטא בחטא ההוא, ואף על פי שנאמין בחורבן העולם בשנת השמטה, וכן נאמין ונתחזק אצל הכל באמת, הראות כח הנפש על הגוף האפל בדבקה בדעת עליון, כענין קירון פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. ודע, כי שכר הנפשות וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו גן עדן, ופעמים קורין אותו עליה וישיבה של מעלה, ואחרי כן יבואו ימי המשיח והוא מכלל העולם הזה, ובסופן יהא יום הדין ותחיית המתים שהוא השכר הכולל הגוף והנפש והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב"ה, והוא העולם הבא שבו ישוב הגוף כמו נפש, והנפש תדבק בדעת עליון כהדבקה בגן עדן עולם הנשמות, ותתעלה בהשגה גדולה ממנה ויהיה קיום הכל לעדי עד ולנצח נצחים. סימן לדברים הללו ורמז להם בתורה ששת ימי המעשה, בששי נברא אדם וגמר מעשיו בשביעי שבת, כך מלכות האומות בעולם באלף החמישי כנגד יצירת עופות ושרצי המים ושאר דברים, ותופסת מלכותם בששי מעט כנגד יצירת בהמה וחיה שנבראו בתחלתו, ומלכות בית דוד באלף הששי כנגד יצירתו של אדם שהכיר את בוראו ומשל בכולם, ובסוף אותן אלף יהא יום הדין שכל אדם נדון בו ביום, ושביעי שבת שהוא התחלת העולם הבא, ואין לזוכים בו קץ וסוף אלא מתקיימין ברצון בוראם יתברך ויתעלה חפצו ורצונו המקיימם, וכן ששת שני השבוע ושביעית שמטה רמז לענין הזה הוא, ומכאן ילמוד החכם סוד היובלות וידע הענין בכללו, וברוך היודע והמלמד אדם דעת. עכ" ל הרמב"ן. 
ובענין מדוע לא הוזכרה תחיית המתים בתורה הסביר הרמב"ם באגרת תחיית המתים מפני החשש שהדבר יראה לעם ישראל בזמן מתן תורה כמשונה מאוד ויתקשו לקבלו ולהאמין בו. וזה לשונו: אמנם מענה השאלה השנית והיא האומרת: למה לא נזכרה תחיית המתים בתורה. המענה עליה מה שאומר לך, כאשר רצה השם יתעלה לתת תורה לבני אדם לפרסם בהם מצותו ודתו ואזהרתו על ידי הנביאים בכל העולם, כמו שאמר (שמות ט, טז): "ולמען ספר שמי בכל הארץ", חידש המופתים הגדולים הכתובים בכל התורה, עד שהתאמתו בהם נבואת הנביאים וחידוש העולם, כי המופת האמתי ראיה ברורה על חידוש העולם, כאשר בארנו ב"מורה הנבוכים", ולא הוציאם מעניני העולם הזה בגמול ובעונש ומהענין אשר הוא בטבע, והוא השאר הנפש או הכרתה, כמו שזכרנו, רצוני לומר העולם הבא וכרת ולא נכנס לזולת זה מענין התחיה, והתמיד הענין כן עד שנתחזקו אלו הפנות והתאמתו בהמשך הדורות, ולא נשאר ספק בנבואות הנביאים ובחידוש המופתים. ואחרי כן ספרו לנו הנביאים מה שהודיעם ה' יתעלה מענין תחיית המתים והיה קל לקבלו. ואתה תמצא כמו התחבולה הזאת בעצמה עשה השם יתברך עם ישראל, אמר עליהם (שמות יג, יז): "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם". ואם הורגלו בעניני העולם מפני שחשש עליהם שישובו למצרים ויבוטל מהם המכוון בהם, כן חשש עליהם עוד שלא יקבלו זו הדעת, רצוני לומר, התחיה, ותבוטל בו התכלית המכוונת בהם ומהם, ואיך לא יורגלו גם כן באמונות. והמנהיג והמרגיל להם אחד. וידוע שהאנשים שרצה השם יתברך שתראה התורה בימיהם התישבו בהם דעות נפסדות מאד, אמר עליהם בסוף המאמר אחר כל מה שראוהו ממעשה השם הגדול (דברים כט, ג): "ולא נתן ה' לכם לב לדעת", וידע הוא יתברך שאם יאמר להם חידוש תחיית המתים, היה אצלם נמנע, וירחקו ממנו מאד, וגם היו העבירות קלות בעיניהם, אחר שהעונש עליהם אחר זמן ארוך, ולזה הפחידם וייעדם הטוב והרע בענינים ממהרים לבא, אם ישמעו ואם לא ישמעו, והיה מפני זה יותר קרוב לקבלו ויותר מועיל. ע"כ. 
ובענין כמה זמן תהיה תקופת תחיית המתים, ביאר במנחת יהודה (סימן סט) וז"ל: ויש לשאול מאחר ותחיית המתיים תהיה לאחר ימות המשיח ושניהם יהיו לפני שיעברו ששת אלפי שנה מבריאת העולם (הרי כבר עברו התשע"ה ונשארו לא יותר ממאתיים עשרים וחמש שנה) ועדיין אפילו למשיח לא זכינו. ואם כן אימתי ימלוך מלך המשיח ואימתי יהיו חיי העולם הבא. ועיין בספר הברית (חלק ב מאמר יב פרק ט) שתירץ על פי המפרש בספר 'התמונה' שלעתיד לבוא יתארכו הימים והלילות כי בכל שבעה ימים ישנה השמש מהלכו וישהה בכל הקפה שבע פעמים מאשר היה בשבוע שלפניו וכן יוסיף תמיד. ואני בעוניי דחיתי דבריו (בית לחם יהודה פרק ב דף שלו ד"ה אמנם) כי רב קטינא לא אמר דשית אלפי שני הוי עלמא וכו' כי אם על העולם הזה בלבד ולא על ימות המשיח. וכל שכן שלא אמר עולם הבא כי שניהם אינם מכלל עולם הזה. דהכי מוכח ממימרא דשמואל (ברכות לד:) דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ומדקאמר אין בין העולם זה ולא אמר אין בין הזמן הזה לימות המשיח יראה מזה שימות המשיח אינם מכלל עולם הזה. וטעם שלא הכניסו רבנן ימות המשיח בכלל עולם הזה שהוא שיתא אלפי שנה משום דלא פסיקא להו לרבנן כמה שני הוו מלך המשיח כי זה במחלוקת תנאים כדתנן (סנהדרין צט.) רבי אליעזר אומר ימות המשיח ארבעים שנה, וחד אמר שבעים שנה, וחד אמר שלש דורות, וחד אמר ארבע מאות שנה, וי"א שס"ה שנה. אבימי אומר שבעה אלפי שנה. לכן משום הכי לא הכניסו רז"ל את זמן המשיח בכלל עולם הזה. וכל שכן את שנות עולם הבא, הבאות אחר זמן המשיח. ע"כ. הרי דלדעת ספר הברית בתחיית המתים הימים והלילות יתארכו ולדעת המנחת יהודה תהיה תקופה ארוכה תחיית המתים ואינה בכלל ששת אלפי שנה שיהא העולם. 
ודע שכתב בחסד לאברהם (מעין שלישי נהר כג) מסורת קבלה היא בידינו שתחיית המתים יהיה בארץ ישראל ארבעים שנה קודם התחיה שבחוצה לארץ. אמנם כל מי שנפטר בחוץ לארץ ויש לו ממשפחתו קרוב בארץ ישראל שהוא חייב באבילתו הן איש או אשה יש כח ביד קרוב ההוא אשר בארץ ישראל להחיות אותן בחוץ לארץ. ע"כ. ואם קבלה נקבל.