יא שאלה. באיזה גיל צריך להתחתן?
תשובה. רוב גדולי ישראל הדריכו שיש להתחתן סמוך לגיל עשרים או מעט אחרי, ואם מתמיד בלימוד יתחתן בגיל עשרים ואחד, ולכל היותר גיל עשרים ושתים. ואם מרגיש שמתגברים עליו הרהורים וכדומה יזדרז להתחתן בגיל עשרים לכל הדעות.
מקורות: בשלחן ערוך אבן העזר (סימן א סעיף ג, ד) מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח. ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא, ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה. מיהו אם עוסק בתורה וטרוד בה, ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר. הגה: ובזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה. ובש"ע שם בסעיף ד- ומי שחשקה נפשו בתורה, כבן עזאי, תמיד, ונדבק בה כל ימיו, ולא נשא אשה, אין בידו עון, והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו. ע"כ. נמצא שיש להתחתן עד גיל עשרים. ומי שמעונין ללמוד תורה וחושש שיתבטל מהלימוד אם יתחתן, יכול לאחר מעט. ומכל מקום כל זה בתנאי שלא נכשל בדברים שאינם טהורים ח"ו, שאפילו אם חשקה נפשו בלימוד התורה כבן עזאי, אם יצרו מתגבר עליו, אין לו לאחר לאחר גיל עשרים, כאמור, וכן מורים רוב ככל גדולי ישראל. ויש חלק מראשי ישיבות, שמורים לתלמידיהם לאחר את גיל החתונה, לצורך לימוד התורה. ומ"מ ברור שאין זו הוראה כללית, מכיון שאין ערובה שכל הבחורים נמצאים במצב "שאין יצרו מתגבר עליו". וד"ל.
ובענין מה שכתוב בשלחן ערוך שבית דין כופין וכו', כתב הרמ"א שכיום לא כופין על כך. והיתה תקנה קדומה בירושלים עיה"ק מלפני מאתיים ושלשים שנה, על ידי גדולי הדור ההוא (הובאה בספר התקנות אות נג) שמי שעבר גיל עשרים, אין לו לגור בירושלים. וכתב ביביע אומר (חלק ז יו"ד סימן יד אות ג) שכיון שלא התפשטה תקנה זו, אפשר לבטלה אף בבית דין קטן של שלשה. ואכן ישבו במותב תלתא ראש ישיבת פורת יוסף הגאון הרב יהודא צדקה והגאון הרב בן ציון אבא שאול והגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, וביטלו תקנה זו. ומ"מ ברור שדעתם היתה שישתדל להתחתן עד גיל עשרים (ובכל אופן ברור שאם אינו מוצא בת זוג מתאימה, הרי זה בחינת אונס, כמבואר בפתחי תשובה (סימן א ס"ק ה) בשם מהריק"ש).
והמקור לגיל שמונה עשרה הוא ממה שאמרו במסכת אבות (ה, כא) 'בן שמונה עשרה לחופה' וראה עוד בענין זה בשו"ע (אבן העזר א, ג) "חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות. וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים, וממעט את הדמות, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל. וכל מי שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה ולא נקרא אדם. ע"כ.
ומקור הדברים לענין שלא יאחר גיל עשרים הוא ממה שאמרו חז"ל (קדושין כט:) "בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בהרהורי עבירה. אמר רבא עד עשרים שנה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר תיפח עצמותיו". וכן כתב הרמב"ם (הלכות אישות טו, ב) כיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה. ע"כ. ומכל מקום אם מתאחר בכדי ללמוד תורה זה בתנאי שאין לו הרהורי עבירה וכדומה, וכן בתנאי שהוא מתמיד בלימוד. וכפי שאמרו בגמרא שמי שחשקה נפשו בתורה תמיד, כבן עזאי, ונדבק בה כל ימיו, ולא נשא אשה, אין בידו עון, והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו (יבמות סג. שו"ע אבן העזר א, ד) ולא כל אחד יכול לומר הרי אני כבן עזאי שאף הוא היה יחיד בדורו. ע"כ. ויש החושבים לאחר את זמן החתונה לצורך לימוד. אך כיון שישנם נסיונות קשים, יתכן וירד ברוחניות, ויצא שכרו בהפסדו. וכן פעמים כשמגיע הזמן שחפצים לצאת לשידוכים, הדבר מתעכב לא כפי שחשבו, והגיל עובר ונישאים בגיל מאוחר ביותר.
וכיום רבים מגדולי ישראל מדריכים להתחתן סמוך לגיל עשרים, כפי ששומעים ממרנן ורבנן הגאונים הרה"ג הרב אהרן לייב שטיינמן שליט"א וממרן מופה"ד הרה"ג הר עובדיה יוסף זצוק"ל (שובע שמחות א פרק א הלכה ג עמ' יח) ומהרה"ג הרב חיים קניבסקי שליט"א ומהרה"ג הרב מאיר מאזוז שליט"א (בספר מקור נאמן סי' תשצד). וכן הגרש"ז אויערבך זצ"ל היה אומר שמה שאמרו חז"ל שהקב"ה אומר על מי שמתאחר לישא אשה תיפח עצמותיו, אינו חל על מי שנפשו חשקה בתורה מכיון שמשתהה בהיתר ועם כל זאת היה הרב ממריץ שינשאו סמוך לגיל עשרים (שלמי שמחה עמוד ג).
ואף למי שלומד ומתמיד עם כל זאת אל לו להתאחר הרבה שנים לאחר גיל עשרים, שהיה אומר מרן הגאון הרב יוסף אלישיב זצ"ל שבחור שלומד תורה בהתמדה ואין לו הרהורים, הגיל הוא עשרים ואחד. והגרא"מ שך זצ"ל היה אומר שמי ששקוע בלימוד אפילו בזמן האוכל, יש לו לצאת לשידוכין בגיל 22. ואם לא שקוע כל כך, יקדים לגיל 21. ובכל אופן לא יאחר אחר גיל 24 (ספר "זכו" פרק השידוכין). הטענה העיקרית האומרת לאחר את גיל החתונה עוד מעט מעל גיל 20 היא בכדי לתת לבחור עוד זמן בכדי להתבגר ולתקן את מדותיו וכן לעצב את ההשקפה וכן להספיק ללמוד עוד תורה. ואמנם כל זה בתנאי שאין לבחור הרהורים וכדומה, והדומה לדומה. כיון שהרחוב מזמין נסיונות לא קלים וכל שכן הגישה לפלאפונים ומחשבים. ולכן בחור שמרגיש שקשה לו לחכות זמן רב, עליו לגשת לראש הישיבה או למשגיח ולהתייעץ עמם, כיצד לנהוג.
חשוב לזכור אם בחור מרגיש שיורד ברוחנית בצורה קיצונית מחמת הרהורים וכדומה, עליו לשקול להתחתן אף במחיר עזיבת הישיבה. אשר בלאו הכי מיד לאחר החתונה עליו למצוא מסגרת אחרת. וראשי הישיבות מודעים לבעיה זו ומבינים את הבחורים שנוקטים צעד יוצא דופן ביחס לישיבה, אלא שכיון שעל ראשי הישיבה לקיים את המסגרת שלהם, לכן בלית ברירה מוציאים את הבחור. ובכל אופן על הבחור לפני כל צעד להתייעץ עם רבותיו. ואלו דברי הפלא יועץ (בערך זיווג): זו מצות האב על הבן כשיגיע להיות בן שמונה עשרה ולכל היותר לבן עשרים לזווג לו אשה. וידוע מאמר רבותינו ז''ל (קידושין כט:) שעד עשרים שנה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה מתי ישא אשה, מכאן ואילך אומר תפחנה עצמותיו. ועוד אמרו (שם) שכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא, כל ימיו בהרהורי עברה. ואוי לו לאב שהוא אכזר על בניו וגורם להם רעה גדולה כזו. וכל כי הא אין הבן חייב בכבוד אביו, ויהא עז כנמר להיות תובע בפה בדרך כבוד על ידי אחרים ולבקש מנוח אשר ייטב לנפשו, וגדולה עברה לשם שמים. וכל שכן שאם הבן ברשות עצמו, שחובה מוטלת עליו למהר לישא אשה ולא יעשה שקר בנפשו. ואם איש עני הוא ואין ידו משגת לפרנסת אשה ובנים ומתוך כך אין מי שירצה להזדווג עמו, על כל פנים כל אשר בכוחו לעשות יעשה, ויבקש איזו עניה אפילו אינה מכנסת לו כלום, ויבטח בשם ה' שבשכר זאת יריק לו ברכה. ואפילו אם היא שחורה וכעורה "שקר החן והבל היופי" ומצות ה' ברה היא תעזרנו להוליד בנים אנשי צורה. ואם לא ימצא בעירו, ילך מעיר לעיר וממדינה למדינה, ויסיר מסווה הבושה לבקש אשה כי היא אבן הראשה לגדר ערוה וסדר קדושה. ע"כ. וכ"כ בשו"ת מקור נאמן (סי' תשצד- תשצו) ראוי להקדים ולישא אשה לפני גיל עשרים ובפרט בימינו שרבה הפריצות בעוה"ר מצד אחד, ומאידך יש אפשרות ללמוד תורה בטהרה בכולל לאחר הנישואין, אין טעם לאחר גיל הנישואין. ורק אם יראו ההורים או המשגיחים בישיבה שהבחור עודנו נער ואינו בשל לקראת הנישואין אפשר לאחר עוד שנה שנתיים. וכן אביו הגאון זצ"ל הקפיד להשיא את בניו שיחיו לפני גיל עשרים. כי אין לנו "בן עזאי" בדור הזה, גם בדור התנאים והאמוראים הוא היה יחיד ומיוחד. ולכן כדאי להתחיל בגיל תשע עשרה וחצי. ע"כ.
ולכן לסיכום הנהגה שהדריכו רוב גדולי ישראל היא שהעיקר הוא שיש להתחתן סמוך לגיל עשרים, ואם מתמיד בלימוד יתחתן בגיל עשרים ואחד, ולכל היותר גיל עשרים ושתים. ואם מרגיש שמתגברים עליו הרהורים וכדומה יזדרז להתחתן בגיל עשרים לכל הדעות.
בענין גיל חתונה לבנות: מכיון שעל פי רוב, הבנות מעט יותר בוגרות נפשית מבחורים, ממילא נערות מתחילות "לשמוע" מלפני הבחורים.
ומכל מקום כל זה בתנאי שהגיעו לבגרות נפשית. שאם הוריהם או מוריהם רואים שהם עדיין אינם בשלים, מדריכים אותם לחכות עוד זמן מועט.
ותן לחכם ויחכם עוד, וכל אחד יתייעץ עם רבותיו כיצד לנהוג למעשה.
