א שאלה. מנין שהיהדות היא בלבד הדת האמיתית, ולא שאר הדתות?
תשובה. מכיון שהקב"ה התגלה לעם ישראל במעמד הר סיני והנחיל לנו את התורה, ואין שום עם בעולם שטוען שהיתה לו התגלות אלוהית כלפי כל העם. שמעמד הר סיני היה בשנת 2448 לבריאת העולם (לפני 3327 שנה) ומבריאת העולם מלפני 5775 שנה ועד היום, אין שום עם שהיה לו מעמד כמו מעמד הר סיני. וכן אנו העם היחיד שהיתה לו התערבות אלוהית ברורה, להוציאנו מעבדות לחירות, באותות ובמופתים, להראות את ידו החזקה בשליטה מלאה בטבע. והקב"ה ציוה בתורה שאין לשנות מהתורה, לא להוסיף ולא לגרוע אפילו מצוה אחת. ואפילו אם יבוא נביא שיאמר שנאמר לו להוסיף מצוה אחת הרי הוא נביא שקר ומיתתו בחנק, וכל שכן נביא שיאמר שנאמר לו להמציא דת חדשה.
ובכדי להבין שרק היהדות היא אמת, נפרט את סוגי הדתות העיקריות בעולם ומדוע הן שקריות ומתי החלו ביחס ליהדות.
נצרות- החלה לפני כאלפים שנה, אלף שלש מאות שנה לאחר מתן תורה, על ידי תלמידו של רבי יהושע בן פרחיה (כמבואר במסכת סוטה מז.) ששנה ופירש ונקרא ישו. חכמים ראו שמסית ומדיח את ישראל בכשפים ולכן הרגו אותו מיתת בית דין. הוא טען שכביכול התעברה בו אלוקות, ולכן הנוצרים נחשבים כעובדי עבודה זרה מכיון שמאמינים בשיתוף. דהיינו שמאמינים בקב"ה וכן באותו האיש. הוא טען שהיתה לו התגלות אישית וגם הם מודים שחוץ ממנו אף אחד לא היה עד להתגלות זו. ואף שיש שטוענים שעשה מופתים (על ידי כישוף) מכל מקום דת זו שקרית מכיון, שגם לדעתם, הרי האיש חידש דת, והתורה אומרת, שאין נביא רשאי לחדש דת או מצוה לאחר מתן תורה, ואם עושה כך חייב מיתת בית דין. ועל פי ההלכה הם חייבים בשבע מצות בני נח כשאר אומות העולם. הנצרות מאמינה בתנ"ך ובמעמד הר סיני, וטועה לחשוב שיש כביכול ברית חדשה עם הקב"ה, ודבר זה לא יתכן מכיון שהקב"ה לא איש שיכזב, לשנות דעתו ולהחליף את תורתו שכתוב בה מספר פעמים שהמצוות הן לדורותיכם, דהיינו לעולמי עולמים.
איסלם- החלה לפני כאלף שלש מאות שנה, כאלפיים שנה לאחר מתן תורה. היה אחד ששמו מוחמד שלא ידע קרוא וכתוב, וסיפר שהיה במערה וחלם שהתגלה לו המלאך גבריאל. האיסלם מודה שאין עדים לכך שקיבל את הקוראן מהמלאך גבריאל, ומודים שלא היתה התגלות כלפי עם שלם, אלא רק אותו האיש שטוען מה שטוען. גם דת זו שקרית מכיון שאין נביא רשאי לחדש דת או מצוה לאחר מתן תורה, כל שכן שלא היתה להם התגלות אלהית כמו מעמד הר סיני, ולכן דינם כשאר האומות וחייבים בשבע מצות בני נח. המוסלמים מאמינים בקב"ה ובמעמד הר סיני ובתורה וטועים לחשוב שמוחמד נביא. באיסלם יש מספר מצוות שהועתקו מהיהדות, כמו תפילה, צדקה, שחיטה, איסור גילוי עריות ועוד. כיון שאינם מאמינים באותו האיש, אלא כשליח ולא כאל, לכן אינם נחשבים עובדי עבודה זרה.
הינדוהיזם- עובדי עבודה זרה, לפני כארבעת אלפים שנה מזמן אנוש. וכבר אדם הראשון הצטוה על ידי הקב"ה שלא לעבוד עבודה זרה וכן העביר לדורות הבאים. ובדור אנוש טעו שבתחילה היו מכבדים את גרמי השמים, בכדי לכבד את הקב"ה. אבל ברבות השנים שכחו את העיקר ואחזו בטפל, והחלו לעבוד אלילים. עד שאברהם אבינו לימד לאלפים ולרבבות שיש בורא לעולם ושיבר את פסיליהם, ונשארו עוד עובדי אלילים רבים שנשארו מאז. דת זו שקרית שגם הם עצמם מודים שלא היתה להם התגלות אלהית לעם שלם כמו במעמד הר סיני ובודאי שלא קיבלו תורה, אלא שהמציאו עבודה זרה. במעמד הר סיני הקב"ה אסר לעבוד עבודה זרה וגוי שעובד עבודה זרה חייב סקילה על ידי סנהדרין, ולכן דינם על פי התורה כשאר האומות שחייבים בשבע מצות בני נח.
בודהיזם- אינה דת, אלא דרך חיים שנוגדת את דרך התורה, והיא המצאה של אדם. אדם זה חי לפני 2500 שנה, והמציא רעיון שבכדי לא להרגיש סבל יש לעשות מדיטציות רבות. לאחר מכן חלק ממאמיניו החשיבו אותו כאליל ולכן עושים פסלים בדמותו ומשתחוים לו, ולכן נחשבים כעובדי עבודה זרה. אך בכל אופן אינם מאמינים בו שיכול להושיע אותם וכיוצ"ב, וגם הם מודים שהאיש המציא דרך חיים.
ישנם בעולם עוד סוגי דתות רבים אבל מנינו את העיקרים שבהם כדלעיל ובכל אופן אין שום דת בעולם שטוענת שהיתה להם התגלות המונית לכל העם. ואם נחלק את בני האדם בעולם לפי חלוקה של דתות, נמצא שיש בעולם כ- 7.2 מליארד בני אדם. מתוכם 2.5 מליארד נוצרים שמאמינים בתנ"ך ובמעמד הר סיני, ורבו מאוד בעולם בגלל שכפו בכח הזרוע להאמין בדת שלהם. 1.5 מליארד מוסלמים שמאמינים בתנ"ך ובמעמד הר סיני, וכפו את דתם בכח הזרוע ובכך רבו בעולם. 1.2 מליארד הינדוהיזם שהם עובדי אלילים מדור אנוש, ורבו בעולם בגלל התרבות טבעית במשך אלפי שנים. 900 מליון בודהיסטים שאינה דת אלא דרך חיים, ורבו בעולם בגלל הרעיון שאינו מחייב כלום. נמצא שרוב בני האדם בעולם מאמינים בתנ"ך שהוא ספר הסטורי וברור להם שמבחינה מציאותית היה מעמד הר סיני.
נמצא לסיכום שעם ישראל הוא היחיד שיש לו עדות דור אחד דור, שהיתה לו התגלות אלוהית כלפי כל העם ואף הנוצרים והמוסמלמים מודים שהיתה לעם ישראל התגלות כזו.
ענין זה של התפשטות שתי הדתות הגדולות בעולם, לעומת עם ישראל שהינו עם קטן, למרות שהוא עיקר העולם, הסביר הרמב"ם שהוא משמים בכדי שתהיה הכנה למשיח לשכנע את העולם לעבוד רק את הקב"ה. וז"ל רמב"ם (הלכות מלכים יא, ד ברמב"ם שאינו מצונזר) "אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו". וכי יש מכשול גדול מזה. שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותן. וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'. אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט). כיצד. כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצות התורה, אלו אומרים מצות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות, ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגלה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום".
דהיינו שהתפרסמו כל כך הנצרות והאיסלאם בעולם, שיהיה הכנה למשיח בכדי שלא יהיה גוי בקצה העולם שלא ידע שיש יהדות. שהרי הנצרות והאיסלם מאמינים במעמד הר סיני וממילא בכדי להסביר את דתם, הם צריכים להקדים שיש בעולם יהדות. וכשיתגלה המשיח, ישכנע את כל האומות ששקר הנחילו להם אבותיהם, וברגע קט כל העולם יעבוד את הקב"ה שכם אחד[1]).
[1]) בענין סוגי הדתות בעולם. מנינו את הגדולות והמפורסמות. ואמנם ישנם עוד סוגי דתות, שהינן קטנות יחסית ולא מפורסמות כ"כ, ועיקר ביסוסן היא על המצאה של בני אדם, ולא על התגלות אלוהית לכל העם. לעומת היהדות שאמנם היא קטנה כמ"ש בתורה "לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים" (דברים ז, ז). אך גם מפורסמת ביותר בעולם. שהרי הנצרות והאסלם מפרסמים את היהדות בכל קצוי תבל, כאמור ברמב"ם דלעיל.
בכדי לפרט את השתלשלות הדתות בעולם, נתחיל מבריאת העולם. האדם הראשון נברא לפני 5775 שנה. הקב"ה ציוה עליו, שלא לעבוד עבודה זרה. אדם הראשון העביר את הציווי לדורות הבאים אחריו. בתחילה עמדו בציווי זה, ורק בכדי לכבד את הקב"ה היו מכבדים את גרמי השמים, כדרך כבוד לקב"ה. לאחר מכן שכחו שהעיקר היה לכבד את ה' והיו אט אט עובדים את גרמי השמים, עד שנעשו עובדי עבודה זרה. וכך עד אברהם אבינו שהבין שזו טעות, וחייב להיות בורא לבריאה, ולכן קרא בשם ה' וחינך את דורו להאמין בקב"ה ולעזוב את דרך עבודת האלילים.
וכפי שכתב הרמב"ם (הלכות מלכים ט, א) על ששה דברים נצטווה אדם הראשון- על עבודה זרה, וכו' נמצאו שבע מצות, וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם. ע"כ. וביאר עוד (בהלכות עבודה זרה א, א) בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה, אלא שהכל יודעים שאתה הוא לבדך, אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.
ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ, ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו, והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה, וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך, והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך ואל תעשו כך, ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות, וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה, והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם, ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר "ויקרא שם בשם ה' אל עולם" (בראשית כא, לג). וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים. עכ"ל.
(הינדוהיזם) כבר לפני זמן אברהם אבינו היו עובדי עבודה זרה, ומסתבר שהם אותם עובדי אלילים, שישנם כיום בעולם מאז ימי אנוש, ועד היום, וקוראים לדת זו הינדוהיזם. והם אלו שעברו על הציווי שהעביר להם אדם הראשון שצוּוה שלא לעבוד עבודה זרה (ואף שלא מוזכר ברמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א הלכה א, את שם הדת הזו, מסתבר שהתכוין אליה שהיא מתאימה לתקופה של זמן אנוש שזה לערך לפני ארבעת אלפים שנה. וגם אם לא התכוין הרמב"ם לדת זו במפורש, אלא לעובדי אלילים אחרים, מ"מ הדברים שכתב שם הרמב"ם מתאימים גם לדת זו, שהם עובדי אלילים ללא התבססות על התגלות אלוהית, אלא שטעו, וטועים לחשוב שאם יעבדו פסל זה או אחר, בכך ירצו את האל).
לאחר מכן אברהם אבינו העביר את הידיעה שיש בורא לעולם, ואיסור עבודה זרה, לבניו אחריו עד שזכינו אנו עם ישראל למעמד הר סיני וקבלת התורה וכפי שביאר הרמב"ם (הלכות עבודה זרה א, ג): "ואברהם אבינו הודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו לימד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד, והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים, וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן, ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו, כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה". ע"כ.
ואז לפני כ- 3400 שנה זכינו עם ישראל, להתערבות אלוקית ברורה להוציאנו מעבדות באותות ובמופתים להראות שליטתו המוחלטת של האל בטבע. ולאחר יציאת מצרים זכינו עם ישראל להתגלות אלוהית כלפי כל העם. וכפי שמעידה התורה הקדושה בחומש דברים (ד, לב-לז) "כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו. השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך: אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו: מן השמים השמיעך את קלו ליסרך ועל הארץ הראך את אישו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש: ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוצאך בפניו בכחו הגדל ממצרים. ע"כ. והסביר רש"י שם על הפסוק אתה הראת לדעת "כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה פתח להם שבעה רקיעים. וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים. וראו שהוא יחידי, לכך נאמר אתה הראת לדעת" דהיינו שבמעמד הר סיני לא די שהבינו שה' הוא האלהים, אלא ראו זאת בחוש. וכן חזינן במציאות, שאין שום עם בעולם שטוען שהיתה לו התגלות אלוהית כלפי כל העם.
(בודהיסטים) ולפני אלפיים חמש מאות שנה, תשע מאות שנה לאחר מעמד הר סיני, היה אדם ששמו סידהרתה גאוטמה (בודהא אינו שמו, אלא שם מנהיג רוחני ברעיון שהמציא כמו כומר בנצרות ולהבדיל רב ביהדות). הוא נולד למשפחת מלכים עשירה. אביו מנע ממנו, בכל דרך, לגלות שיש גם סבל בחיים. כאשר גילה לבסוף את הסבל והייסורים הפוקדים כל אדם, התבודד חמישים יום תחת עץ ואמר שזכה ל"הארה" רוחנית. אז כתב את תורתו. תורתו מתנגדת לכל סמכות או עקרונות. תורתו מלמדת שכל דבר בחיינו כרוך בסבל ובייסורים בגלל הצימאון והתשוקה לחיות. על האדם לבטל את צימאונו ותשוקתו לחיות ובכך להגיע לנירוונה. הדת הבודהיסטית מעודדת אנשים להשתחוות לפסלים, מאמיני הדת משאירים תשורה לרגלי הפסל וכורעים על ברכיהם לפניו, לעיתים אף לעמוד בעינויים פיזיים קשים כדי להגדיל את עוצמת הנפש, ולפי דרך זו רבים מהם מעבירים את הזמן במנזר שקט בלי הרבה מחשבה או התערבות בחיים. דת זו אינה טוענת לקיומם או לאי קיומם של אלים או תורות. מבחינה מעשית היא חסרת משמעות, כאשר אין בה הדרכה ברורה לגבי שום דבר בחיים. מה מותר ומה אסור, כיצד מתחתנים או מתגרשים, האם יש עולם הבא וכו'. היא יותר מתאימה להגדרה של דרך חיים, יותר מאשר דת. אך כיון שמשתחוים לפסלים בדמות האדם שהמציא את הרעיון או בדמות מורים רוחניים אחרים שלהם (הנקראים 'בודהא' כפי שבנצרות נקרא כומר), מקובל שיש בזה משום עבודה זרה. על פי היהדות יש כללים ברורים לכל פעולה בחיים, ולכן דרך חיים זו היא שקרית. ואסור להתחבר אליהם מכיון שמשתחוים לפסלים, כאמור, וראה שהרמב"ם רמז לדרך חיים זו שהחי בה נקרא חוטא וז"ל בהלכות דעות (פרק ג הלכה א): "שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן, ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה, אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן, כגון 'כהני העובדי כוכבים', גם זה דרך רעה היא 'ואסור לילך בה'. המהלך בדרך זו נקרא חוטא, שהרי הוא אומר בנזיר "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" (במדבר ו, יא), אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה, המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה (תענית יא.). לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד, ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים, כך אמרו חכמים, לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים. ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן צוה שלמה ואמר "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם" (קהלת ז, טז)". ע"כ.
(נצרות) ולאחר עוד 1400 שנה, לפני כאלפיים שנה החלה הנצרות, על ידי אחד מתלמידי רבי יהושע בן פרחיה, כמבואר במסכת סנהדרין (קז:) כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל רבי יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח (שיחזור). קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא עבדו ליה יקרא טובא אמר כמה יפה אכסניא זו אמר ליה רבי עיניה טרוטות אמר ליה רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה אתא לקמיה כמה זימנין אמר ליה קבלן לא הוי קא משגח ביה יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע אתא לקמיה סבר לקבולי אחוי ליה בידיה הוא סבר מידחא דחי לי אזל זקף לבינתא והשתחוה לה אמר ליה הדר בך אמר ליה כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואמר מר ישו כישף והסית והדיח את ישראל. ע"כ.
(פירוש- כשהרג ינאי המלך לחכמים, ברח רבי יהושע בן פרחיה עם תלמידו ישו לאלכסנדריא, וכשחלפה הסכנה רצו לחזור, אירחו אותם בבית אחד. רבי יהושע בן פרחיה שיבח את האירוח, וישו אמר שהינה מכוערת שעיניה 'טרוטות' אמר רבי יהושע בן פרחיה, רשע בזה אתה שם עיניך ונידה אותו. בא לבקש סליחה ולא קבלו. עד שפעם אחת בא לבקש סליחה והרב היה קורא קריאת שמע, הראה לו בידו לחכות, והוא חשב ששלחו מעליו, הלך ועבד עבודה זרה. כשקראו לחזור, אמר לו כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אמרו חכמים ישו כישף והסית והדיח את ישראל).
ומאחר והדיח את ישראל אמרו חז"ל (במסכת סנהדרין מג.) בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום, ישו הנוצרי יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח. ע"כ.
והסביר הרד"ק (יראת ה' טהורה עומדת לעד. תהלים יט, י) דהתורה לא צוה האל בה לזמן, אלא עד עולמי עד היא. ולא כדברי הכופרים הנוצרים שאומרים כי התורה שנתנה בהר סיני היה לה זמן עד עת בא ישו הנוצרי, כי עד זמנו היתה גופנית, ומעת שבא הוא צוה להבין אותה רוחנית, ודבריהם דברי רוח תוהו והבל. כי המצות שהם אומרים שהן בדרך משל ולא יובנו כמשמען, הרי האל צוה עליהן בפירוש, ולא על דרך משל. אם כן שאר המצות לא יבין אדם על דרך משל כי אם כמשמען. כי אם היו המצות על דרך משל, היו המצות בספק, זה אומר הדבר הנסתר בו כך הוא, וזה אומר כך הוא, והכתוב אומר (דברים ל, יא) "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא". ואם היו במצות דברים נסתרים ולא יובנו כמשמעם הרי הם נפלאים ורחוקים. ע"כ.
ורבותינו הראשונים התייחסו לנוצרים כמינים, כמ"ש רש"י במסכת חגיגה (ה:) ד"ה מינין- תלמידי ישו שאינם מאמינים לדברי רבותינו זכרונם לברכה. ע"כ. וכן ברש"י בראש השנה (יז.) המינין- תלמידי ישו הנוצרי אשר הפכו דברי אלהים חיים לרעה. וכן ברש"י ביומא (מ:) ד"ה אל תתנו מקום לצדוקים- לתלמידי ישו הנוצרי החולקים על התורה לרדות ולמשול בהן, לקפח אתכם בדברים, שיאמרו: לפי רצונם הם עושים הכל. ע"כ. וכן ברש"י במסכת מגילה (כד:) ד"ה שמא מינות נזרקה בו- כומרין תלמידי ישו הנוצרי מקפידין בכך. ע"כ. וכן ברש"י בסנהדרין (יז.) ד"ה ובעלי כשפים- להמית מכשפים הבוטחים בכשפיהם להנצל מידי בית דין, ולגלות על המכשפין המסיתין ומדיחין בכשפיהן, כגון ישו הנוצרי. ובחלק מהגמרות הושמט מחמת הצנזורה. וכן כתב הריטב"א (ראש השנה יז.) שהנוצרים דינם כמינים, וזה לשונו: פושעי אומות העולם בגופן. והא דמשמע דחסידי אומות העולם נידונין לחיי עולם ויש להם חלק לעוה"ב וכדאמר בעלמא היינו במקיימין שבע מצות בני נח, אבל אלו הנוצרים והישמעאלים בכלל מינים הם וכמו שפרש"י המינים תלמידי ישו הנוצרי.
הנצרות התפשטה מאוד בעולם ומונה כשתיים וחצי מליארד איש לערך. והרמב"ם התייחס להתפשטותה והסביר שעל ידי כך מתפרסמת היהדות, וכשיבוא המשיח יפרסם את שמו של ברוך הוא בעולם כולו ויהפכו כל העולם לעבוד את ה' שכם אחד. כמ"ש הרמב"ם (בהלכות מלכים יא, ד) והבאנו דבריו בתשובה.
(איסלם) ולפני כאלף שלש מאות שנה הומצא האיסלם על ידי אחד בשם מוחמד והיא מונה כמליארד וחצי איש, והתפשטה מאוד מכיון שהיא דוגלת בכפיית הדת.
ומה שכתבנו שדת הנצרות והאיסלם הם שקר, כיון שאין נביא רשאי לחדש הלכה או דת, כמבואר בתורה וכמ"ש הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ט, א) דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" (דברים יג, א), ונאמר "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים כט, כח). הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם. וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותיכם" ונאמר "לא בשמים היא" (נצבים ל, יב), הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת, ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו, הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו, שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם (דברים כט, כח) "ולא איש אל ויכזב" (במדבר כג, יט). אם כן למה נאמר בתורה "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו" (דברים יח, יח), לא לעשות דת הוא בא אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה.
ועוד כתב שם הרמב"ם: במה דברים אמורים (ששומעים לנביא לשנות מצוה לשעה), זהו דוקא בשאר מצות, אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו ואפילו לפי שעה ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים ואמר שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד או בשעה זו בלבד הרי זה דיבר סרה על ה' ועל זה צוה הכתוב ואמר ובא האות והמופת וגו', לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דיבר סרה על ה' אלהיכם, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה ויחנק. עכ"ל.
וכן כתב הרמב"ם (בפירוש המשניות מסכת סנהדרין פרק י) בשלשה עשר עיקרי האמונה בעיקר התשיעי: "יסוד התשיעי הבטול. והוא שזו תורת משה לא תתבטל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגרע ממנה לא בכתוב ולא בפירוש, אמר לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו".
נמצאת למד שרק היהדות היא דת האמת, שהקב"ה הנחיל לנו את תורתו ולכל האומות שבע מצות. וכל הגויים צריכים לעבוד את הקב"ה בכך שיקיימו שבע מצות בני נח. ובזה יזכו לחיי העולם הבא, ובתנאי שיכונו שעושים מצות אלו בגלל ציווי מהקב"ה כמבואר ברמב"ם (הלכות מלכים ח, י-יא): משה רבינו לא הנחיל התורה והמצות אלא לישראל, שנאמר מורשה קהלת יעקב (דברים לג, ד) ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות. וכל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם. ע"כ.
ומה שכתבנו שכל אומות העולם חייבים כיום בשבע מצות בני נח, ואם יקום מלך מישראל יכוף את האומות לקיים שבע מצות בני נח, כן רואים מיהושע בן נון שכשכבש את הארץ, השמיד את כל העמים שעבדו עבודה זרה, שכן מצוה התורה להרוג גוי שלא מוכן לקבל עליו שבע מצות בני נח כמבואר ברמב"ם (הלכות מלכים ח, י) משה רבינו לא הנחיל התורה והמצות אלא לישראל, שנאמר מורשה קהלת יעקב, ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות, שנאמר ככם כגר, אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצות, וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג, והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום. ע"כ. וברמב"ם (הלכות מלכים י, ט) כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע. ע"כ.
ואעתיק לפניך את דברי פירוש מגן אבות לרשב"ץ על המשנה באבות (יב, יד) "רבי אליעזר אומר, דע מה שתשיב לאפיקורוס" שהסביר את הטענות שאמרו חז"ל לאומות שטעו להאמין בנצרות ובאיסלם. ואף על פי שכיום בארץ ישראל ברוך ה' אין לנו את הנסיון הזה להתוכח עם הגויים בענין הדת, ואין להם השפעה עלינו, אלא בעיקר יש הפוקרים לשם תאוות ולא לשם דת אחרת. ומ"מ אביא דבריו להראות שלחז"ל היו תשובות לדתות אלו. וז"ל: בזמננו זה אנו שוקדים ללמוד תורה להשיב את שתי האומות הבאות אחר חתימת התלמוד אעפ"י שדברי שתי האומות הם הבל מעשה תעתועים, כי הם הודו מה שלא הודו המתפקרים הראשונים כי תורתנו היא מן השמים, ואחר שהודו כן, איולת היא להם וכלימה אם אינם מחזיקים בה, ודי להם תשובה לטעותם בזה, אבל אנחנו חייבים לשקוד על דלתות התורה להשיב להם כנגד טענותיהם. ודע שהנוצרים טועים במה שחולקים עלינו, שהאיש אשר קראוהו משיח החליף התורה, כי לא היתה כן כוונתו. אבל הוא בעצמו אמר, שאי אפשר שתשתנה התורה, ושלא בא להחליפה אלא לקיימה ולאמצה. ומדברי תלמידיו ידענו כי הם היו טועים בו שהוא היה משיח שנתנבאו עליו הנביאים לקבץ נפוצות ישראל וכשראו שנמסר ביד ישראל התחכמו לומר שלא בא אלא להוציא נפשות הצדיקים מגיהנם, שהיו בו מפני חטאו של אדם הראשון והם סותרים את עצמם בזה שהרי כתוב בספרם כי יש"ו הנוצרי ראה את אברהם אבינו קודם תלייתו בגן עדן עם אותו עני, שמו אלעזר, שהיה תחת לשונן של איש אחד אכזרי לרחם עליו ואותו אכזרי היה בגיהנם צמא למים ושאל אותו עני שישקהו. והתחכמו עוד לומר שהוא היה אלוה נולד בבטן אשה בלא זכר אלא מרוח הקודש. והם סותרים את עצמם בזה כי הם אומרים, כי ביום שנמשח ירד רוח הקודש מן השמים כדמות יונה, ונכנסה בו. והפסוק סותר דבריהם שאם היה אלוה איך נמסר להריגה ביד ישראל והלא יחזקאל היה טוען כנגד מלך צור האומר שהיה אלוה ונהרג, "האמור תאמר אלהים אני לפני הורגך ואתה אדם ולא אל ביד מחוללך" (יחזקאל כח, ט). וכיוצא באלו הטענות אנו טוענים כנגדם ומוזהרים אנו בזה במצות זה החכם שאמר הוי שקוד ללמוד תורה מה שתשיב לאפיקורוס וכן האומה הזאת הבאה אחריה, שטוענת שהמניח הנימוס אשר בידם בא במלאכות אלהים להחליף התורה בספרם, אנו מוזהרים ומצווים לדחות טענותיהם מדברי עצמם ג"כ. והם האמינו ביש"ו שהוא משיח ושנולד בלא זכר ונקבה אלא ברוח הקודש שנכנס בבטן אמו אבל אין נותנים לו אלהות, אלא שהיה נביא ומכחישים המפורסם לנו ולנוצרים שנהרג ביד בני ישראל, והם אומרים חלילה שלא נהרג אלא נתחלף באחר. ונמצא כתוב בספרם, כי מרים אם יש"ו היא אחות אהרון בת עמרם, ואתה רואה השקר המפורסם הזה כי היא היתה בבית שני ומרים אחות אהרון מתה במדבר יותר מאלף שנים קודם. ופקחיהם אומרים כשראו זה והוצרכו לתקן, כי אהרן אחר ועמרם אחר לא אחי משה ולא אביו. ואנחנו וגם הנוצרים יודעים, כי לא היה שם אביה עמרם וגם אח ששמו אהרן לא היה לה. ואומרים כי אדם הראשון חיה אלף וחמשים שנה, ונח אלף ותח שנה. ולוט היה נביא, ולא בא על בנותיו. וכשאנחנו משיבים עליהם מתורתינו אומרים, כי אנחנו החלפנו אותה. ודבר זה לא אמר אותו מניח נימוסם. והרי תורתינו היא בידינו מהמזרח עד המערב. גם ביד הנוצרים בלי שום שנוי בעולם, קודם שצמחה אומה הזאת. ואיך נפלה ההסכמה הזאת להחליף אותה בכל זה הפזור. ובספר שלהם כתוב כי היהודים יש להם תורה וכתוב בה דין האל יתברך, ואלו החליפו אותה בזמנו לא היה כותב כן, וא"כ מתי החלפנו אותה. וגם שמעתי עתה כי שופט טונוס אמר אל המלך כי לא החלפנו אותה ולא רצה לחזור מדבריו, והרגו המלך וזה הוא אמת. ואומרים כי פרעה טבע בעשור לחדש ועל כן הם עושים יום אד בעשור לחדש כדמות יום הכיפורים שלנו. ואנחנו יודעים כי הטביעה היתה שבעת ימים אחר יציאת מצרים שהיתה בחצי החדש. ומאמינים כי אפשר לעובר שישהא בבטן אמו שבע שנים ועושים בו מעשה להוריד לנחלה עובר שנולד אחר מיתת אביו שבע שנים. ואנחנו לא האמנו שישתהא יותר מי"ב חדש וכמ"ש במסכת יבמות (פ:) רבה תוספאה עבד עובדא עד תרי סרי ירחי שתא כמו בהמה גסה. וחכמי המשפט מורים כן כאשר הוכיח הנסיון וגם כל האומות מלעיגים עליהם בזה. ואומרים שזהו לתת מקום לאשה שמת בעלה או שהלך בעלה למדינת הים לזנות. ואומרים כי מה שנולד לשמנה חדשים אינו מתקיים, הוא מפני שיש"ו הנוצרי נולד לשמונה וגזר על כל הנולד לשמונה שלא יתקיים. והנוצרים מאמינים בו ויודעים קורותיו אומרים שנשתהא תשעה חדשים מכ"ה לחדש מבתו עד כ"ה לחדש דזיימרי. וגם אבוקרט היה בימי מרדכי קודם ליש"ו הנוצרי ונתן טעם אינו מתקיים, א"כ אינו מפני שיש"ו הנוצרי נולד לשמונה. ואומרים כי העקידה היתה במכא וי"א שישמעאל היה הנעקד וזה שאומרים המוניהם, וי"א יצחק, וזאת הסכמת חכמיהם. ואמרו לי חכמיהם כי אי אפשר להכריע מתוך ספרם אי זה הדעת הוא האמת, כי לכל אחת משתי הדעות יש ראיות גדולות, ראה בלבול ספרם. עוד אמרו כי בספרם לא נזכר אלא בן אברהם. אבל יש להם בספרם כי האל היה קורא לנביאם בן אל רביא והוא היה בן ישמעאל ואין זאת ראיה להם כי אביו נהרג. כל זה אמרו חכמיהם. ולפי שדברי ספרם הוא מבולבל ודבריו סותרים זה את זה, הכניס לחכמיהם בבלבול גדול. וחברו ספרים הרבה לבארו ולתקנו על עמדו, שלא יהיה כנגד החכמות אשר חוברו קודם לו. ולזה הבדיל בין הקודש ובין החול תורתינו השלמה באה לבטל כל דעת. והם הוצרכו להתחכם שלא בא בספרם דבר כנגד החכמות ומה היו צריכים לספר ההוא הלא החכמות היו מחוברות. וחדש להם כי בגן עדן יאכלו וישתו ויתענגו בצורות יפיפיות, ולמקום עונש הנשמות קורין גהינם. ולא ידעו מוצא זה השם כי הוא שם מקום בירושלם, מקום שריפות גדולות, אם מפני נבלות אם מפני עבודות המולך ונקרא המקום ההוא גיא בן הנום בספר מלכים (ב כג, י) ובספר ירמיה (ז,לב יט,ב) ובספר עזרא (נחמיה יא, ל) ובספר יהושע (טו,ח יח,טז), גהנום בחולם. ולפי שהיא מקום שריפה חכמיהם מכנים מקום שריפת הנפשות החוטאות על שם אותו מקום, והם גנבו ממנו אותו שם ולא ידעו לו מוצא ברוך שבחר בישראל. עכ"ל המגן אבות.
אתה הראת לדעת שחז"ל השיבו אחד לאחד על כל הטענות של האומות שטעו להאמין בדתות האחרות, וכיום אין לנו בארץ ישראל נפקא מינה, כיון שברוך ה' בטל יצר הרע הזה מאיתנו, לפחות בארץ ישראל.
(הגנים הבהאיים) בכדי להשלים הענין אזכיר דת אחת שבעוונות שיש לה מעט אחיזה בארץ הקודש. בעיר חיפה ועכו ישנם גנים בהאיים. דת זו הומצאה לפני כמאה ושבעים שנה, על ידי אחד שהיה מוסלמי וחי באיראן. וסבר שכיון שתכלית העולם שיבוא המשיח לפי כל הדתות, לכן כתב מאמרים לעשות מעין אחדות בין כל הדתות, בכדי שיהיה שלום בעולם. ובאיראן ראו זאת בעין רעה, ובתחילה כלאו אותו, ולבסוף הרגוהו. תלמידיו קנו שטח בעכו וקברו בו את מייסד הדת תחת כיפת זהב. וכן בחיפה קברו בגן תחת כיפת זהב את אחד מתלמידי מייסד הדת. והשקיעו רבות ביופי הגנים על מנת לספק גישה הולמת למבנים בהם טמונים מייסדי הדת. דת זו היא נספחת לאיסלם ואינם מאמינים בעבודה זרה, אלא מאמינים באל אחד ומונה כחמש מיליון איש, לפי דעתם. כשנשאל הגאון הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, על ידי הגר"ח כץ, אם מותר לבקר בגנים הבהאיים, השיב שאע"פ שמעיקר הדין מותר להיכנס ל"גנים הבאהים". וכ"כ להתיר בשו"ת אבי עזרי לגאון הרב יצחק לוי שליט"א (יו"ד סי' כח עמ' קפד). מ"מ אין זה נאה ליהודי להיכנס למקומות שכאלה, של בני דת לא לנו. וכ"כ בספר "מנוחת אמת" (פרק י סעיף כה) להגר"מ גרוס, דאין לבקר בגן הפרסי הבאהי שבחיפה ועכו, שהוא ליד מקדש (כיפת הזהב בו הם עורכים את תיפלתם) הבאהי. וגם אם מעיקרא דדינא שרי, עיין שו"ת דבר דוד (ח"א סי' כ) מכל מקום מכוער ומגונה הדבר. ע"כ. וכן ביביע אומר (יו"ד חלק ז סימן יב) כתב שמעיקר הדין אין איסור ללכת למסגד של מסולמים, כיון שהישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל, וכמ"ש הרמב"ם, ולכן סתם יינם של ישמעאלים אינו אסור בהנאה, אלא רק בשתיה משום גזרת בנותיהם. ומותר להתפלל במסגד של ישמעאלים, כיון שאינו דומה לכניסיה של נוצרים שהיא בית עבודה זרה. ע"כ. ומאחר שבהאיים הללו הם כת מוסלמית, דינם כמו ישמעאלים.
ודע שלענין אמונה אין הולכים אחרי הרוב, אלא שלענין דבר שהיה במציאות, אם רבים אומרים שהיה, ברור שהדבר היה ואינה המצאה. וכן הוא לענין מעמד הר סיני שרוב העולם סובר שהיה במציאות. ועינינו ראו ולא זר. ויותר מכך, בדבר שאדם ראה בעיניו, אף אם יבואו אלף עדים שדבר זה לא היה, לא יאמין להם, שהרי בעיניו ראה. וכן הדין לענין מעמד הר סיני, שאבותינו ראו, ממילא אף ם יבואו אלף עדים שלא ראו, הרי הם מכחישים אותם. וכמבואר ברמב"ם (הלכות יסודי התורה ח, ג): אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים ובקש להכחיש נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו ואנו יודעין בבאור שאותן האותות בלט וכשוף הן, לפי שנבואת משה רבינו אינה על פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה, אלא בעינינו ראינוה ובאזנינו שמענוה כמו ששמע הוא, הא למה הדבר דומה לעדים שהעידו לאדם על דבר שראה בעיניו שאינו כמו שראה שאינו שומע להן אלא יודע בודאי שהן עדי שקר, לפיכך אמרה תורה שאם בא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא, שהרי זה בא אליך באות ומופת להכחיש מה שראית בעיניך והואיל ואין אנו מאמינים במופת אלא מפני המצות שצונו משה היאך נקבל מאות זה שבא להכחיש נבואתו של משה שראינו וששמענו. ע"כ. ויסוד גדול הוא לנפץ את דעות הטועים למיניהם.
