ג שאלה. גוי ששמר שבע מצוות בני נח, האם יהיה לו עולם הבא?
תשובה. כן. ונקרא חסיד אומות העולם. ובתנאי שיעשה את המצוות מפני שציוה הקב"ה בתורה.
מקורות: גוי חייב בשבע מצוות כמבואר ברמב"ם (הלכות מלכים ט, א): על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים, הוסיף לנח אבר מן החי, נמצאו שבע מצות. ע"כ. ואם מקיים מצוות אלו יזכה לעולם הבא כמבואר ברמב"ם (הלכות מלכים ח, י): משה רבינו לא הנחיל התורה והמצות אלא לישראל שנאמר "מורשה קהלת יעקב" (דברים לג, ד) ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות, שנאמר "ככם כגר" (במדבר טו, טו). אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצות. וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג, והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום וצריך לקבל עליו בפני שלשה חברים. כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם. ע"כ.
ובספר ענף עץ אבות (עמ' א) ציין שגם לגויים יש חלק לעולם הבא, שכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" 'כל' לרבות גויים. והזכיר במשנה (סנהדרין י, ב) ארבעה הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא. וביאר הרמב"ם שמנה את בלעם ואף על פי שלא היה מישראל לפי שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, לפיכך השמיענו שבלעם מרשעי אומות העולם.
והוסיף עוד בענף עץ אבות הנ"ל דאיתא בסנהדרין (נט.) מניין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, דהיינו בשבע מצוות שלו. וכן ציין דיש צדיקים באומות, שהאומות מתקיימים עליהם דאמר רבי יהודה אומר אלו שלשים צדיקי אומות העולם שאומות העולם מתקיימים עליהם (חולין צב.). ע"כ.
ובספר החינוך (מצוה תטז) הסביר שאף שגוי חייב רק בשבע מצוות מכל מקום חייב גם בענפיהם כגון לא תתאוה כענף מגזל וכיוצ"ב. וז"ל: כל בני העולם מחוייבין בלא תתאוה, לפי שהיא ענף למצות גזל שהיא אחת מן השבע מצוות שנצטוו עליהם כל בני העולם. ואל תטעה בזה החשבון של שבע מצוות בני נח הידוע והמוזכר בתלמוד (סנהדרין נו:) כי באמת שאותן שבע הן כעין כללות, אבל יש בהן פרטים הרבה. כמו שאתה מוצא שאיסור העריות נחשב להם דרך כלל למצוה אחת, ויש בה פרטים כגון איסור אם ואיסור אחות מן האם ואיסור אשת איש ואשת אב וזכר בהמה (שם נח:). וכן ענין עבודה זרה כולו נחשב להם מצוה אחת, ויש בה כמה וכמה פרטים, שהרי הם שוים בה לישראל לענין שחייבין בכל מה שבית דין של ישראל ממיתים עליה (שם נו:). וכמו כן נאמר, אחר שהוזהרו בענין הגזל, שהוזהרו גם כן בכל הרחקותיו. ואין כוונתי לומר שיהיו כמונו מוזהרין על זה בלאו, שהם לא נזהרו בפרטי הלאוין כמו ישראל, אבל נזהרו דרך כלל באותן שבעה, כאילו תאמר על דרך משל שהזהירם הכתוב איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו אל האם והאחות וכל השאר, וכמו כן בעבודה זרה גם כן דרך כלל, וכן בגזל כאילו נאמר להם אל תגזלו אבל תתרחקו ממנו בתכלית, ובכלל ההרחקה שלא לחמוד. ע"כ. ומסתבר שהרמב"ם מסכים לכלל זה אף שלא פירט שהרי ברור שמסכים שבכלל גילוי עריות הן כמה עריות. אלא שיש להסתפק אם גם ענף ענפיהן כגון לא תתאוה הוא בכלל.
