ד שאלה. איך ידעו הגויים שיש להם שבע מצות בני נח?
תשובה. העמים העתיקים ידעו, שכן קיבלו מאדם הראשון. ובימינו, כשיתגלה המשיח, ישכנעם לקיים שבע מצות בני נח.
ואמנם כיום באופן תיאורטי יכולים הגויים לדעת על שבע מצות בני נח, על ידי שהנוצרים והמוסלמים התפשטו בעולם ומפרסמים את היהדות שהיא ההקדמה לדת שלהם, כמבואר ברמב"ם (הלכות מלכים יא, ד), אלא שהדבר עדיין לא מעשי שהרי לא משכנעים אותם לקיים שבע מצוות בני נח, וזה יהיה תפקיד המשיח, כאמור.
מקורות: הרמב"ם כתב שאדם הראשון נצטוה בשש מצות, ונח נצטוה באבר מן החי. ואדם הראשון העביר מצות אלו לדורות אחריו. ומכאן שהעמים העתיקים ידעו על שבע מצות בני נח, כמבואר ברמב"ם (הלכות מלכים ט, א): על ששה דברים נצטווה אדם הראשון על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים, הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, נמצאו שבע מצות, וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם. ע"כ.
וכשיתגלה המשיח ישכנע ויכוף את האומות לקיים שבע מצות בני נח, כמבואר ברמב"ם (הלכות מלכים ח, י-יא): וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג, והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב. וכל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם. ע"כ.
והסביר עוד הרמב"ם (הלכות מלכים יא, ד) שמלך המשיח יגרום לכל העולם לעבוד את הקב"ה שכם אחד. וזה לשונו: כל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנאמר בצפניה (ג, ט) "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד". כיצד. כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצות התורה. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום. ע"כ.
והמלבי"ם (צפניה ג, ט) הסביר שעל ידי מלחמת גוג ומגוג יאמינו כולם בקב"ה. וזה לשונו: ועל ידי מלחמת גוג ומגוג יכירו כולם כח ה' ונפלאותיו, ויעזבו את עצביהם ויקבלו עליהם עול מלכות שמים (כמו שכתוב בישעיה סו יח-כ. וביחזקאל לט, כא. ובזכריה יד), ואז אהפוך אל עמים שפה ברורה, שעד עתה קראו שם ה' בשפה, אבל לא בשפה ברורה, כי היו מערבים אמונות שוא והבלי נכר בעניני האלהות, ואז יקראו בשפה ברורה באחדות הבורא, לקרוא כולם בשם ה', ותחת שעד עתה לא עבדוהו שכם אחד, כי נחלקו לכתות שונות ועבדוהו עבודות מתחלפות, ואז יעבדוהו שכם אחד כפי העבודה שצוה בתורתו. עכ"ל.
ודע שבן נח תהיה עליו תביעה שיכל ללמוד ולא למד, כמבואר ברמב"ם (הלכות מלכים י, א): בן נח ששגג שעלה על לבו שדבר זה מותר לו, וכן אם הרג והוא לא ידע שאסור להרוג, הרי זה קרוב למזיד ונהרג, ולא תחשב זו להם שגגה מפני שהיה לו ללמוד ולא למד. ע"כ.
ולכאורה הדבר ייפלא, דמנין לו לבן נח להעלות על דעתו שיש בורא לעולם. ובענין זה מבאר הגאון הרב אלחנן וסרמן הי"ד (קובץ מאמרים מאמר האמונה א), הנה בני נח נצטוו על שבע מצות (סנהדרין נו.) וכאשר אינם מקיימין אותן בודאי יענשו על זה לעתיד לבוא והנה נצייר בדעתנו בן נח אשר כל ימיו היה שיכור ורועה בעלי חיים וכאשר יבוא לבית דין של מעלה וידונו אותו לגיהנם על שלא קיים שבע מצות הלא יצעק מנין היה לי לידע שאני מצוה בשבע מצות ולכאורה טענתו צודקת מאוד, ובכל זאת יצא חייב בדינו. אבל כאשר נתבונן בזה נמצא כי האמונה שהקב"ה ברא את העולם היא מוכרחת לכל בן דעת אם רק יצא מכלל שוטה ואין צורך כלל לשום פילוספיה להשיג את הידיעה הזאת. וזה לשון חובות הלבבות בשער היחוד (פרק ו) ויש בני אדם שאמרו שהעולם נהיה במקרה מבלי בורא חס ושלום ותימה בעיני איך תעלה בדעת מחשבה זאת ואילו אמר אדם בגלגל של מים המתגלגל להשקות שדה כי זה נתקן מבלי כוונת אומן היינו חושבים את האומר זה לסכל ומשתגע. וידוע כי הדברים שהם בלי כוונת מכוין לא ימצאו בהם סימני חכמה. והלא תראה אם ישפך לאדם דיו פתאום על נייר חלק אי אפשר שיצטייר ממנו כתב מסודר. ואילו בא לפנינו כתב מסודר ואחד אומר כי נשפך הדיו על הנייר מעצמו ונעשתה צורת הכתב היינו מכזיבים אותו וכו' עיי"ש. ואיך אפשר לבן דעת לומר על הבריאה כולה שנעשית מאליה אחרי שאנו רואים על כל פסיעה סימני חכמה עמוקה עד אין תכלית וכמה חכמה נפלאה יש במבנה גוף האדם ובסידור אבריו וכחותיו, כאשר יעידו על זה כל חכמי הרפואה והניתוח. ואיך אפשר לומר על מכונה נפלה כזאת שנעשית מאליה בלי כונת עושה. ואם יאמר אדם על מורה שעות שנעשה מעצמו הלא למשוגע יחשב האומר כן. וכל דברים אלו נמצא במדרש תמורה (פרק ה) מעשה במין שאמר לרבי עקיבא העולם הזה מי בראו אמר לו הקדוש ברוך הוא, אמר לו הראיני דבר ברור, אמר לו למחר תבוא אלי, למחר בא אצלו אמר לו מה אתה לובש, אמר לו בגד, אמר לו מי עשאו, אמר לו האורג, אמר לו איני מאמינך הראיני דבר ברור, אמר לו ומה אראה לך ואין אתה יודע שהאורג עשאו, אמר לו ואתה אינך יודע שהקב"ה ברא את עולמו? נפטר אותו המין, אמרו לו תלמידיו מה הדבר ברור, אמר להם בני כשם שהבית מודיע על הבנאי והבגד מודיע על האורג והדלת על הנגר, כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו.
ואם נצייר שיולד אדם בדעת שלימה תיכף משעת הולדו הנה לא נוכל להשיג את גודל השתוממותו בראותו פתאום את השמים וצבאם הארץ וכל אשר עליה וכאשר נבקש את האיש הזה להשיב על שאלתנו אם העולם אשר הוא רואה עתה בפעם הראשון נעשה מאליו בלי שום כונה או שנעשה על ידי בורא חכם הנה כאשר יתבונן בדעתו ישיב בלי שום ספק שהדבר נעשה בחכמה נפלאה ובסדר נעלה מאד ומבואר בכתוב (תהלים יט, ב) "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" ובאיוב (יט, כו) כתוב "ומבשרי אחזה אלוה" איוב. ואם כן הדבר תמוה ונפלא מאד להיפוך איך נואלו פלוסופים גדולים לומר שהעולם נעשה במקרה.
ופתרון החידה מצינו בתורה הקדושה המגלה לנו כל סתום והוא הכתוב בדברים (טז, יט) "לא תקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים". ושיעור השוחד על פי דין תורה הוא בשוה פרוטה כמו גזל וריבית. ואיסור זה נאמר על כל אדם וגם החכם מכל אדם וצדיק כמשה רבינו עליו השלום, אם יצוייר שיקח שוחד פרוטה יתעורו עיני שכלו ולא יוכל לדון דין צדק. ובהשקפה ראשונה הוא דבר תימה לומר על משה ואהרן שבשביל הנאה כל דהו שהיה להם מבעל דין אחד נשתנית דעתם ודנו דין שקר. אבל הרי התורה העידה לנו שכן הוא ועדות ה' נאמנה (תהלים יט, ח) ועל כורחך שצריך לומר שהוא חוק הטבע בכחות נפש האדם, כי הרצון ישפיע על השכל. ומובן שהכל לפי ערך הרצון ולפי ערך השכל, כי רצון קטן ישפיע על שכל גדול רק במעט ועל שכל קטן משפיע יותר ורצון גדול ישפיע עוד יותר. אבל פטור בלא כלום אי אפשר. וגם הרצון היותר קטן יוכל להטות איזה נטיה גם את השכל היות גדול. ומצינו בחז"ל (כתובות קה:) שעל ידי הנאה כל דהו שהגיעה להם מאדם הרגישו תיכף נטיה בשכלם לומר מצי טעין הכי, ואמרו על זה תיפח רוחם של מקבלי שוחד.
והשתא נחזי אנן, אם רז"ל שהיו כמלאכים ברוחב דעתם ובמדותיהם הקדושת פעלה עליהם קבלת הנאה כל שהוא להטות שכלם, כל שכן אנשים המשוקעים בתאוות עולם הזה אשר יצר הרע משחד אותם ואומר להם הרי לפני עולם של הפקר ועשה מה שלבך חפץ, עד כמה יש כח בנגיעה הגסה הזאת לעוור עיני שכלם כי בדבר שהאדם משוחד לא יוכל להכיר את האמת אם היא נגד רצונותיו, והוא כמו שיכור לדבר זה ואף החכם היותר גודל לא תעמוד לו חכמתו בשעה שהוא שיכור. ומעתה אין תימה מהפילוסופים שכפרו בחידוש העולם כי כפי גודל שכולם עוד גדלו יותר יותר תאוותיהם להנאות עולם הזה. ושוחד כזה יש בכחו להטות דעת אדם לומר כי שתי פעמים שנים אינן ארבע אלא חמש. ואין כח בשכל האדם להכיר את האמת בלתי אם אינו משוחד בדבר שהוא דן עליו, אבל אם הכרת האמת הוא נגד רצונותיו של אדם, אין כח להשכל גם היותר גדול להאיר את עיני האדם.
היוצא מזה כי יסודי האמונה מצד עצמם הם פשוטים ומוכרחים לכל אדם שאיננו בכלל שוטה אשר אי אפשר להסתפק באמיתתם. אמנם רק בתנאי שלא יהא האדם משוחד, היינו שיהא חפשי מתאוות העולם הזה ומרצונותיו. ואם כן סיבת המינות והכפירה אין מקורה בקלקול השכל מצד עצמו כי אם מפני רצונו לתאוותיו המטה ומעוור את שכלו. ויש לשאול, איך התורה מצוה על גוי עגלון שתוי להאמין שהקב"ה ברא את העולם שהרי בשבע מצות בני נח כתוב שאסור לו לעבוד עבודה זרה. הרי אין לו מסורת כפי שיש לדתי. והתירוץ הוא שזהו הגיון פשוט. אותו גוי אינו מכיר שום דבר בעולם שנוצר לבד, מאליו. ממילא מוכרח שהבורא ברא את העולם, שכשם שהבגד מעיד על החייט כך העולם מעיד על בוראו. עכת"ד קובץ המאמרים. (אלא שבכל אופן כתב הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ח הלכה יא, שגוי שעשה מצות מדעתו, ולא כיון שהקב"ה ציוה, אינו חסיד אומות העולם ואינו זוכה לעולם הבא שכתב: "כל המקבל שבע מצות הרי זה מחסידי אומות העולם, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אינו מחסידי אומות העולם" אלא שהקובץ מאמרים הנ"ל, לא נחת לחלק בענייני השכר לעולם הבא, אלא רק ענין האמונה בכך שיש בורא לעולם).
ומכל מקום מסתבר שגם אצל הגויים יש דין של 'תינוק שנשבה', דהיינו שלא היה לו מאין ללמוד את שבע מצות בני נח. שאף שהנוצרים מספרים על היהדות, מ"מ אינם מספרים שלגויים יש שבע מצות בני נח. וצ"ע. ולענין פרסום שבע מצות בני נח, הרבי מיליובאויטש הורה ללמד לגויים שבע מצות בני נח.
