ו שאלה. האם בימות המשיח יקבלו שכר על חזרה בתשובה?
תשובה. כן, אך לא כשכר הקודם. שבימות המשיח הקב"ה יסיר את 'לב האבן' ויהיה לבני אדם 'לב בשר', אך עדיין יהיה לאדם נסיון לבחור בין טוב לרע, אלא שיהא קל יותר לבחור בטוב.
מקורות: איתא בשבת (קנא:) "והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה, ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד. ע"כ. הרי דלדעת רב ימות המשיח זה זמן שאין בו זכות או חובה ואילו לדעת שמואל עולם כמנהגו נוהג, משמע שחולק בגוף הענין וסובר שיהיו בימים אלו זכות וחובה. וכדברי שמואל פסק הרמב"ם (הלכות מלכים יב, א) אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג. הרי נראה שלדעת הרמב"ם נראה שיהיה שכר לשב בתשובה.
אך קשה דאיתא בסוכה (נב.) דרש רבי יהודה לעתיד לבוא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. ע"כ. ופירש רש"י (ד"ה שעוסקין) שאין יצר הרע שולט, כדקאמר קרא והסירותי את לב האבן, ולקמן אמר שהקדוש ברוך הוא שוחטו. ע"כ. ולכאורה יש לומר שדרשה זו היא אליבא דרב דשחט ליצר הרע והתקיים בהם והסירותי את לב האבן, ולשמואל עולם כמנהגו נוהג. אך הרמב"ם (הלכות תשובה ט, ב) עצמו כתב דבימות המשיח יתקיים והסירותי לב האבן מבשרכם שכתב "מפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת ונאמר "והסירותי את לב האבן מבשרכם", וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא, אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך, וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד. ע"כ. הרי שסובר את שתי הדרשות, גם עולם כמנהגו נוהג דיש זכות וחובה, וגם והסירותי לב האבן מבשרכם. ועוד דס"ל לרמב"ם (הלכות מלכים יא, ד) שהמשיח יקרב את עם ישראל לתורה, שכתב, "אם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, הרי זה בחזקת שהוא משיח. ע"כ. ואם איתא דלא מועיל לישראל באותו זמן לשוב, אם כן מה הועיל המשיח לאותו אחד שחזר בתשובה, וכן אם לא יהיה יצר הרע, מדוע צריך 'לכוף' לקיים מצות הרי יקיימו מעצמם, ועוד כתב הרמב"ם (שם) שתפקיד המשיח הוא: לתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט). וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן (אומות העולם) חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום. ע"כ. אם כן מה יועיל להם בזה המשיח, אם לא יקבלו על זה שכר. וכן הרי יהיו שבכל זאת ימרדו, נמצא שאין הבדל בין המקבל עול מלכות שמים לבין המורד.
אלא נראה שכוונתו ששכר החוזר בתשובה באותו זמן, יהא מועט שלא כמו החוזר לפני כן. ולכן מצד אחד עולם כמנהגו נוהג ויש זכות וחובה ומאידך יתן להם לב בשר. ומעין זה מצינו, ששכרו של השב בהיותו זקן פחות משכרו בהיותו בחור, כמבואר ברמב"ם (הלכות תשובה ב, א) "אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, זהו בעל תשובה גמורה, הוא ששלמה אמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך. ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא". והוא הדין לנידון דידן.
וכן יש לדייק מדברי הרמב"ם (הלכות מלכים יב, ד) דכתב "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא". ע"כ. הרי להדיא שעל ידי קיום המצוות באותו זמן, יזכו לחיי העולם הבא. אלא שיהא יותר קל, כיון שיהא להם לב בשר, כמבואר.
מעין זה כתב בספר בן יהוידע (קידושין ל: ד"ה אם) דיצר הרע יקטן ולא יתבטל. ששאל רבי יצחק לרבי יהודה אם יצר הרע לעתיד יתבטל מן העולם חוץ מן שעת הזווג, ואמר לו אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתתא לא ליהוי. לכן ישאר יצר הרע בעולם ורק לא יהא מנוול כקדמיתא למחטי ביה דכתיב "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" (מדרש נעלם תולדות דף קלח). ע"כ.
ובענין זה שבימות המשיח יתן ה' להם לב בשר, אלא שיהא עוד מעט נסיון, כ"כ בספר החינוך (בהקדמה ד"ה ואם) ואולם יש להאמין שיגיע זמן שנזכה לשני המנות, והם ימות המשיח. והטעם, כי אז בימים ההם, לפי שלא נהיה צריכים לצירוף הגופים כלל כי יבטל ממנו יצר הרע, כדכתיב (יחזקאל לו, כו) "והסירותי את לב האבן מבשרכם". ואם גם בעת ההיא מעט סיג חטא ישאר, יפול החיוב על ראש השעיר כאשר בתחילה. ע"כ. הרי שציין שמעט סיג חטא ישאר. (וזה דלא כספר חסידים (סימן קנה) שכתב "טוב יותר לעשות דבר שיצה"ר מתגבר עליו ומכניע את יצרו בעבור הבורא, משאר מצות שאין יצה"ר חושש בהן, שלא תאמר הרי המצות שקולות קלות כחמורות. שהרי אמרו אין שכר על המצות שיעשו לעתיד לבא. שיגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ (קהלת יב, א) אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה" הרי דס"ל כרב, דבימות המשיח אין זכות או חובה).
ומעין זה כתב בדף על הדף (סנהדרין צח:) שבאותו זמן יהיה יותר קל. וז"ל שאלה: שמעתי מהמשגיח דפוניבז' רבי יחזקאל לעוינשטיין זצ"ל ששמע מהחפץ חיים איך מבקשים על משיח?! הרי נאמר על הימים האלו ימים שאין בהם חפץ, ותירץ כי באמת בחשבון פרטי אין זה כדאי, אבל צריך לחשב חשבון כלל ישראל וע"ז כדאי הוא. דהברמב"ם (הלכות מלכים יב) כתב, כי אין בין ימות המשיח לקודם אלא שעבוד מלכויות בלבד, ואם כן גם אז יהיה בחירה רק שיהיה יותר קל, והימים שאין לו חפץ בהם קאי על אחר ימות המשיח, אכן קושייתו קשה למ"ד שבימות המשיח כבר לא תהא שום בחירה, והרמב"ם פסק כשמואל דאמר כן (בסנהדרין צט.) (שתהיה בחירה). ע"כ.
וראה שכתב בספר מהרי"ל (מנהגים הלכות עשרת ימי תשובה) "ראיה שחייב אדם לשוב בכל יום משום דלימות המשיח אין מקבלין בתשובה, ודוגמת זה אין מקבלין גרים אז, דהמתגייר אז אין עושה מאהבת ה' יתברך רק לשמוח בשמחת ישראל, ומאחר דאנו מצפין לישועה בכל יום, מי שאינו שב ויבא משיח במהרה בימינו שוב לא מצי שב וישאר חס ושלום בחטאיו". ע"כ. וכתב בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תצט) על זה "דהוא פלא". ולפי האמור הוא מחלוקת רב ושמואל, שלרב בימות המשיח אין זכות וחובה ולשמואל עולם כמנהגו נוהג.
