א שאלה. מה זה נשמה?
תשובה. הנשמה זה האדם עצמו, שקוראים לו בשמו אברהם יצחק יעקב וכו'. והגוף הוא הכלי שדרכו הנשמה יכולה להתקיים בעולם הגשמי, ולהעביר או לקבל מסרים על ידי החושים. בחוש הראיה השמיעה והריח מקבלת הנשמה מידע, בחוש הדיבור מוציאה הנשמה מידע, בידים וברגלים ובשאר אברי הגוף, משתמשת הנשמה לעשות פעולות. ואף אם האיברים כולם ח"ו נפגעים, הנשמה עדיין קיימת ונמצאת. ואם נפגע המח, הנשמה לא יכולה להעביר לגוף פקודות בענין רצונות שלה, אך עדיין הנשמה קיימת ומרגישה נהנית או סובלת, אוהבת או שונאת, וכן שאר ההרגשות. וכאשר המח מת או הלב מפסיק לפעום, אין אפשרות לנשמה להישאר בעולם הגשמי, שאין לה את כלי הקיבול לכך, אך הנשמה אינה נעלמת או מתה אלא עוברת לעולם רוחני, כפי שכתב שלמה המלך ע"ה "וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קהלת יב, ז).
מקורות: כן כתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ד, ט), "אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להם, אלא מאת ה' מן השמים היא, לפיכך כשיפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות לא תכרת הצורה הזאת, אלא יודעת בורא הכל ועומדת לעולם ולעולמי עולמים". ע"כ. נמצא שהנפש קיימת לעד (ועי"ש ברמב"ם שמשמע מדבריו שהנשמה אינה נצחית ואילו הנפש היא נצחית. וצ"ע בכוונתו. ואמנם על פי הקבלה הנשמה קיימת לעד ולאחר פטירת האדם דנים את הנשמה. ויתכן שההבדל בין דברי הרמב"ם לקבלה הוא בשינוי מילים, והכונה אחת).
ומה שכתבנו שהאדם הוא הנפש ולא הגוף עצמו, כן כתב הרמב"ם (הל' יסודי התורה ד, ח) "ואינו אומר על צורה זו הניכרת לעינים שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף שזו תואר שמה. אלא הדעה שהיא צורת הנפש ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו".
ודע שפעמים קוראים לנפש נשמה ופעמים רוח, והכל לפי הענין כמ"ש הרמב"ם (יסודי התורה ד, ח) "פעמים רבות תקרא זאת הצורה נפש ורוח, ולפיכך צריך להזהר בשמותן שלא יטעה אדם בהן, וכל שם ושם ילמד מענינו".
ואצל אומות העולם אין נשמה אלא רק נפש, ואם יקיימו שבע מצוות בני נח, תזכה הנפש הזו לחיי העולם הבא כמבואר ברמב"ם (הל' מלכים ח, יא) "כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא". וגוי שמתגייר מיד בשעה שטובל מקבל נשמה קדושה בדיוק כמו יהודי, ואמרו חז"ל "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" (יבמות כב.). ולכן אינו יכול לחזור להיות גוי, לאחר שמתגייר.
