ב שאלה. מה זה יצר הטוב ויצר הרע?
תשובה. האדם מורכב משני הפכים, מנשמה שכלית וזכה, וגוף ארצי ועכור, שכל אחד מהם מטה בטבע לצדו, הגוף לחומריות והנשמה לשכליות. ויש ביניהם מלחמה, באופן שאם תגבר הנשמה, תתעלה היא ויתעלה הגוף עמה. ואם יניח האדם לחומר שינצח, ישפל הגוף ותשפל נשמתו עמו. ואדם יכול להשפיל חומרו לפני שכלו ונשמתו, ולקנות שלימותו (דרך ה' לרמח"ל).
מקורות: לכל יהודי, צדיק או רשע, יש שתי נפשות. נפש אחת שהיא היצר הרע שנאמר "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא) ונפש זו מתלבשת בדם האדם, וממנה באות המדות הרעות מארבע יסודות: גאוה וכעס מיסוד אש. תאוה מיסוד מים. ליצנות, התפארות ודברים בטלים מיסוד רוח. עצלות ועצבות מיסוד עפר. ונפש השנית היא יצר הטוב, חלק אלוה ממעל שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז) שתפקידה להשתמש במדות בדרך חיובית כגון ענוה מול מידת הגאוה וכו'. ולאדם יש בחירה לנטות אחרי הטוב או אחרי הרע. היצר הרע נמצא מיד כשנולד. והיצר הטוב מגיל שלש עשרה.
וכתב הרמח"ל: "להיות הדבר הזה נשלם כראוי, גזרה החכמה העליונה שיהיה האדם מורכב משני הפכים, דהיינו מנשמה שכלית וזכה, וגוף ארצי ועכור, שכל אחד מהם יטה בטבע לצדו, דהיינו הגוף לחומריות והנשמה לשכליות, ותימצא ביניהם מלחמה. באופן שאם תגבר הנשמה, תתעלה היא ותעלה הגוף עמה, ויהיה אותו האדם המשתלם בשלימות המעותד. ואם יניח האדם שינצח בו החומר, הנה ישפל הגוף ותשפל נשמתו עמו, ויהיה אותו האדם בלתי הגון לשלימות, ונדחה ממנו חס ושלום. ולאדם הזה יכולת להשפיל חומרו לפני שכלו ונשמתו ולקנות שלימותו" (דרך ה' פרק ג ס"ק ב). ע"כ.
ומעין זה כתב בתניא (בליקוטי אמרים פרק א- ב) על פי מה שכתב רבי חיים ויטאל ז"ל בעץ חיים (שער נ פרק ב, ומעין זה גם בספרו שערי קדושה פרק א שער א): דלכל איש ישראל אחד צדיק ואחד רשע יש שתי נשמות דכתיב "ונשמות אני עשיתי" (ישעיה נז, טז) שהן שתי נפשות, נפש אחת מצד הקליפה וסטרא אחרא והיא המתלבשת בדם האדם להחיות הגוף, וכדכתיב "כי נפש הבשר בדם היא" (ויקרא יז, יא) וממנה באות כל המדות הרעות, מארבע יסודות רעים שבה דהיינו, כעס וגאוה מיסוד האש שנגבה למעלה. ותאות התענוגים מיסוד המים כי המים מצמיחים כל מיני תענוג. והוללות וליצנות והתפארות ודברים בטלים מיסוד הרוח. ועצלות ועצבות מיסוד העפר. וגם מדות טובות שבטבע כל ישראל בתולדותם כמו רחמנות וגמילות חסדים באות ממנה כי בישראל נפש זו דקליפה היא מקליפה נוגה שיש בה גם כן טוב והיא מסוד עץ הדעת טוב ורע. מה שאין כן נפשות אומות עובדי גלולים הן משאר קליפות טמאות שאין בהן טוב כלל כמו שכתב בעץ חיים (שער מט פרק ג) וכל טיבו דעבדין האומות עובדי גלולים לגרמייהו עבדין וכדאיתא בגמרא על פי "וחסד לאומים חטאת" (משלי יד, לד) שכל צדקה וחסד שאומות עובדי גלולים עושין אינן אלא להתייהר.
ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש כמו שכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז) וכמו שכתוב בזוהר "מאן דנפח מתוכיה נפח" פירוש מתוכיותו ומפנימיותו שתוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח. עכ"ל.
ומקורו מדברי ספר שערי קדושה לרבי חיים ויטאל (בהקדמה ד"ה ודע): ודע כי אחר שחטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת טוב ורע, חוברו נפשו וגופו גם הם כל אחד מטוב ורע, וזו היא ענין זוהמת הנחש שהטיל בחוה ובאדם, ועל ידי הרע והזוהמא שהטיל בהם גרמו להם חלאים ונגעים ומיתה לנפשם ולגופם, וזהו שכתוב "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב, יז), מיתת הנפש ומיתת הגוף. הנה כאשר חטא בעץ הדעת טוב ורע, גרם תערובת הזה בכל העולמות ואין לך דבר שאינו כלול מטוב ורע.
ונמצא כי גוף האדם נוצר מארבעה היסודות התחתונים, והנה הם כלולים טוב ורע, וגוף האדם נוצר מן הטוב שבארבעה יסודות: אש, רוח, מים, עפר, אמנם מן הרע שבהם נוצרו בגוף ארבע מרות שהם: הלבנה, והשחורה, והאדומה, והירוקה. וכאשר תתגבר איזה מהם מבחינת הרע שבהן, על בחינת הטוב שבהן, באים חלאים ונגעים על האדם, ואם תתגבר ביותר תמית לגוף האדם.
וכבר נתבאר כי בכל העולמות היה עירוב טוב ורע, ונמצא כי גם בנפש האדם היה כן, כי הלא חוצבה מן ארבעה יסודות רוחנים שמהם נוצרו כל העליונים והם ארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא, ועל זה נאמר (יחזקאל לז, ט) מארבע רוחות בואי הרוח. וזו הנקרא נפש האדם עצמו מצד הטוב. והנה גם את זה לעומת זה עשה האלהים, והוא הנקרא, אדם בליעל, כולל ארבעה אבות נזיקין, וארבעה מראות נגעים, מן ארבעה יסודות הרעים ומשם נמשכה נפש רעה אל האדם הנקרא יצר הרע, וכשתתגבר נפש זו על נפש הטובה יבואו אליה נזקין ונגעים וחלאי הנפש, ואם תתגבר יותר תמיתנו.
והנה נפש הטהורה שהיא הפרי כלולה מתרי"ג איברים וגידים, מתלבשת תוך תרי"ג איברים וגידין של נפש הטמאה הנקראת קליפת הפרי, ושתיהן יחד מתלבשות בתרי"ג איברים וגידים של הגוף, ונמצאו אברי נפש הטהורה תוך אברי נפש הרעה, ואברי נפש הרעה תוך אברי הגוף. והנה כל אחת משתי נפשות אלו צריכה מזון רוחני להתקיים. ע"כ.
וכן ביאר בספר שערי קדושה (חלק ג שער ב השער השני ד"ה גם) "גם נתבאר ענין היצר הטוב והיצר הרע שבאדם מה ענינם. כי הם שתי יצירות נתוספו באדם זולת נשמתו והם אור מאור המלאכים ונקרא יצר הטוב ואור מאור הקליפות הנקרא יצר הרע חוץ אל יצר הטוב וקליפה אליו, אך הנשמה עצמה של האדם פנימית מכולם, ולהיותה פנימית וגם כי היא הנקראת עצמות האדם לכן יש בידו בחירה להטות למקום שירצה כי גדול הוא מהן, האמנם עיקר נטיתו אל היצר הטוב כי הוא קדוש כמוהו וגם כי הוא יותר סמוך אליו, אך הגוף עיקר נטיתו אל היצר הרע כי שניהם מצד הרע וגם שהן סמוכין יחד. והנה בבחינה זו היא קטטת החומר עם הנשמה כי כיון שהנשמה אינה פועלת המצות אלא על ידי הגוף אשר נוטה יותר אל היצר הרע בבחינה זו יש קושי גדול להכניעם".
ובענין מקום משכנו של היצר הרע כבר כתבנו לעיל בשם התניא שהוא הנפש שהתלבש בדם. וכן ביאר ביתר הרחבה בתניא (בליקוטי אמרים פרק ט): והנה מקום משכן נפש הבהמית שמקליפת נוגה בכל איש ישראל הוא בלב בחלל שמאלי שהוא מלא דם וכתיב "כי הדם הוא הנפש" ולכן כל התאות והתפארות וכעס ודומיהן הן בלב ומהלב הן מתפשטות בכל הגוף וגם עולה למוח שבראש לחשב ולהרהר בהן ולהתחכם בהן כמו שהדם מקורו בלב ומהלב מתפשט לכל האיברים וגם עולה להמוח שבראש. אך מקום משכן נפש האלהית הוא במוחין שבראש ומשם מתפשטת לכל האיברים וגם בלב בחלל הימני שאין בו דם וכמו שכתוב "לב חכם לימינו" והיא אהבת ה' כרשפי שלהבת מתלהבת בלב משכילים המבינים ומתבוננים בדעתם אשר במוחם בדברים המעוררים את האהבה. וכן שמחת לבב בתפארת ה' והדר גאונו כאשר עיני החכם אשר בראשו במוח חכמתו ובינתו מסתכלים ביקרא דמלכא ותפארת גדולתו עד אין חקר ואין סוף ותכלית כמבואר במקום אחר וכן שאר מדות קדושות שבלב הן מחכמה בינה ודעת שבמוחין. אך הנה כתיב "ולאום מלאום יאמץ" כי הגוף נקרא עיר קטנה וכמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת שכל אחד רוצה לכבשה ולמלוך עליה דהיינו להנהיג יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם. כך שתי הנפשות האלהית והחיונית הבהמית שמהקליפה נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו שהאלהית חפצה ורצונה שתהא היא לבדה המושלת עליו ומנהיגתו וכל האיברים יהיו סרים למשמעתה ובטלים אצלה לגמרי ומרכבה אליה ויהיו לבוש לעשר בחינותיה וג' לבושיה הנ"ל שיתלבשו כולם באברי הגוף ויהיה הגוף כולו מלא מהם לבדם ולא יעבור זר בתוכם ח"ו דהיינו תלת מוחין שבראש יהיו ממולאים מחב"ד שבנפש האלהית שהיא חכמת ה' ובינתו להתבונן בגדולתו אשר עד אין חקר ואין סוף ולהוליד מהן על ידי הדעת היראה במוחו ופחד ה' בלבו ואהבת ה' כאש בוערה בלבו כרשפי שלהבת להיות נכספה וגם כלתה נפשו בחשיקה וחפיצה לדבקה בו באין סוף ברוך הוא, בכל לב ונפש ומאד מעומקא דליבא שבחלל הימני שיהיה תוכו רצוף אהבה מלא וגדוש עד שתתפשט גם לחלל השמאלי לאכפיא לסטרה אחרא, יסוד המים הרעים שבה שהיא התאוה שמקליפת נוגה לשנותה ולהפכה מתענוגי עולם הזה לאהבת ה' כמ"ש "בכל לבבך" (דברים ו, ה) בשני יצריך. וכ"ה בדעת ותבונה (דף כו ד"ה ועתה עמודה א למטה).
ואביא לפניך כעת מאמרי חז"ל בענין זה של יצר יצר הטוב ויצר הרע, להורות שאכן יש דבר כזה, ומדבריהם נוכל ללמוד מעט על תכונות ותפקידי היצר הטוב והיצר הרע. דאיתא במסכת ברכות (סא.) דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב "וייצר ה' אלהים את האדם" (בראשית ב, ז) בשני יודי"ן, שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא אחד יצר טוב ואחד יצר רע. ובמסכת ברכות (סא:) תניא רבי יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר טוב שופטן שנאמר "ולבי חלל בקרבי" (תהלים קט, כב) רשעים יצר רע שופטן. ואמרו חז"ל (שבת קה: ובנדה יג:) כך אומנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד. וכן איתא במסכת סנהדרין (צט:) אמר רבי אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של כוביא ולבסוף דומה לעבות העגלה. ע"כ. נמצא שדרכו של יצר הרע להטות את האדם מעט מעט, ועצם ידיעת הדבר, מסייעת לאדם להינצל מיצר הרע.
ובמסכת סוכה (נב:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא. ואמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן הקדוש ברוך הוא שבראם ואלו הן גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע דכתיב ואשר הרעתי (מיכה ד, ו).
ובענין המלחמה בין היצר הטוב ליצר הרע, כן מבואר במסכת נדרים (לב:) אמר רמי בר אבא מאי דכתיב (קהלת ט, יד) "עיר קטנה ואנשים בה מעט, ובא אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים. ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא". עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו איברים, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה יצר הרע. ובנה עליה מצודים וחרמים, אלו עונות. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה יצר טוב. ומלט הוא את העיר בחכמתו זו תשובה ומעשים טובים. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר הטוב.
ובהנהגת האדם עם יצר הרע כתוב במסכת סוטה (מז.) תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. ע"כ. ונראה שהכונה, שלא ידחה את רצונות הגוף עד הקצה האחרון, שיחלה גופו ולא יוכל אחר כך לעבוד את הקב"ה. וכן שאם יכוף את עצמו יתר על המידה לצדיקות בדבר שלא הורגל, לבסוף יש חשש שלא יוכל שאת ויפרוק עול מלכות שמים. ולכן עליו להתקדם בעבודת ה' בקצב מדוד. כן יש ללמוד מדברי המאירי (שם) שכתב: לעולם לא יהא המוכיח כועס בתוכחותיו כל כך, עד שיהא דוחה את הנוכח מלפניו מכל וכל, שכל שהוא עושה כן גורם לו שיטרד ויצא לתרבות רעה ולא סוף דבר האב או הרב בקטן שדעתו קלה וכשהאב או הרב דוחהו מכל וכל יברח ויאבד את עצמו או הבעל באשה ותצא לתרבות רעה, אלא אף החכם או המנהיג לכל אדם כן וכל שכן האדם בעצמו במה שהטבע מושל עליו ואי אפשר ליפסק ממנו מכל וכל שלא להשתמש בו קצת כפי ההכרח כגון יצרו של אדם. ע"כ.
והדרך המועיל ביותר להלחם ביצר הרע היא לימוד התורה, שאמרו חז"ל (קידושין ל:) כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו. שנאמר "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד, ז), ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך ואם אתה רוצה אתה מושל בו. תנו רבנן קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע. אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר "רק רע כל היום" (בראשית ו, ה). ואמר רבי שמעון בן לוי "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו. ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו". ותנא דבי רבי ישמעאל "בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ". ע"כ. הרי שבכדי לנצח את יצר הרע יש ללמוד תורה, ודבר זה הוא סגולי שטבעו הקב"ה בטבע הבריאה. וכפי שכתב המסילת ישרים (פרק ה ד"ה הנה) והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשבו להנצל זולתה, אינו אלא טועה. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו. ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראה לו שהיא התורה, כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו. כי אין מי שמכיר בחלי היצר הרע ובכחו המוטבע בו אלא בוראו שבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה. מי איפוא יניחה ויקח מה שיקח זולתה ויחיה. אך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו ז"ל (פתיחתא דאיכה רבתי): הלואי, אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירן למוטב. ע"כ.
וכן מבואר בענין המלחמה בין יצר הטוב ויצר הרע, במסכת ברכות (ה :): אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר "רגזו ואל תחטאו" (תהלים ד, ה) אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר "אמרו בלבבכם", אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר "על משכבכם", אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר "ודומו סלה". וביאר ביתר הרחבה המאירי (ברכות ה.): מי שרואה עצמו מצד טבעו מוכן לעבירות, ישתדל בעצמו ויתחזק להשליט יצר טוב על יצר הרע ויכעיסנו עליו. רצה לומר שישלוט שכלו על תאותו ואם נצחו בכך מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, רצה לומר בקיום המצות וגדרי הדת שקיומם והבנת עניניהם ישמרוהו מהתפרץ במה שטבעו תאב. ע"כ.
ואמרו חז"ל (בבא בתרא טז.) אמר ריש לקיש הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות. ואף שמשמע שהדברים כפשטן, יש עוד לבאר בדרך דרוש, שהיצר הרע חפץ לקטרג עליו על ידי העבירות שיעשה כשישמע בקולו, ולבסוף אף ימות מחמת עבירות אלו. ולכן נקרא גם שטן בגלל קטרוגו וגם מלאך המות.
ובגמרא סנהדרין (צא:): אמר לו אנטונינוס לרבי מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה, אמר לו משעת יצירה, אמר לו אם כן בועט במעי אמו ויוצא, אלא משעת יציאה.
ואמרו בגמרא במסכת ברכות (נד.) "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך" (דברים ו, ה) בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע. וביאר הרד"ק (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וקראו יצר לפי שנוצר עמו, ואמר מנעוריו כי יצר הרע הוא באדם קודם יצר הטוב, כי אין בו יצר טוב בפועל עד שיגדל ויקנהו מעט מעט. וכן ביאר רבינו בחיי (בראשית ג, כב) ומכאן יתבאר סוד יצירת אדם המורכב משני יצרים, וכלול מהם יצר הטוב ויצר הרע, והם הם שאמרו חכמי האמת: (שבת קיט:) שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם אחד לימינו ואחד לשמאלו. וכונתו למה שכתוב בגמרא (שם) תניא רבי יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו.
וכן ביאר רבינו בחיי (בבראשית פרק ח) מנעוריו, דאמרו רז"ל (בראשית רבה לד, י) משננער לצאת ממעי אמו. וידוע שאין האדם מתחייב במצות, שהן מצד היצר טוב, עד י"ג שנה, וזהו שדרשו רז"ל: (קהלת רבה ט, כד) יצה"ר גדול מיצר הטוב י"ג שנה. וכן אמר שלמה המלך ע"ה "כי מבית האסורים יצא למלוך" (קהלת ד, יד) כי משעה שהוא יוצא מבית הרחם ששם אסור ומוסגר כאדם המוסגר בבית האסורים, מיד הוא רוצה למלוך והוא נמשך אחר התאוות.
וכן ביאר רבינו בחיי (שמות א, א) שנאמר "לתת לפתאים ערמה, לנער דעת ומזמה" (משלי א, ד) עיקר התוכחת הוא לנער, לפי שאין כלי שכלו שלמים, ועוד שיצר הרע קודם בו ליצר הטוב י"ג שנה, ואין כל מחשבתו והתבוננותו רק בתענוגי העולם והגוף.
וכן מבואר במדרש רבה (בראשית פרשה ט, ז) הנה טוב מאד, זה יצר טוב, והנה טוב מאד זה יצר רע. וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן, וכן שלמה הע"ה אומר "כי היא קנאת איש מרעהו" (קהלת ד, ד). ע"כ.
נמצא שיצר הטוב ויצר הרע הם שתי נפשות שיש לאדם. ויצר הרע מגיע מיד ביום הולדו ואילו יצר הטוב רק לאחר שלש עשרה שנה כאמור לעיל. וישנם עוד מדרשי חז"ל על היצר הטוב והיצר הרע, והבאנו חלק מהם להראות שיצרים אלו אמיתיים הם באדם ושולטים ופועלים.
