ו שאלה. מדוע ירדה הנשמה לעולם, הרי סופה לשוב לגן עדן?
תשובה. תכלית הבריאה היה להיטיב מטובו יתברך לזולתו. לכן גזרה חכמתו יתברך, שתינתן אפשרות לברואים שיתדבקו בו. נמצא, שמצד התדבקם בו יימצאו נהנים בטובה האמיתית בעולם הבא, על ידי המצוות בעולם הזה.
טעם נוסף, כיון שלפני שירדה לעולם היתה בגן עדן בחסד ולא בזכות ודבר זה נקרא "נהמא דכיסופא". ואילו לאחר שתעמוד בנסיונות תהא בגן עדן בזכות ולא בחסד.
טעם נוסף, שעל ידי שירדה הנשמה לעולם ועמדה בניסונות, תחזור להיות בדרגה גבוהה יותר ממה שהיתה לפני כן.
טעם נוסף שבשעה שברא הקב"ה את העולם, הִתאוה הקב"ה שתהא לו דירה בתחתונים, כשם שיש לו בעליונים.
מקורות: מה שכתבנו שתכלית הבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו וכו', כן כתב הרמח"ל בספר דרך ה' (חלק א פרק ב') וז"ל: התכלית בבריאה היה להיטיב מטובו יתברך לזולתו. והנה תראה, כי הוא לבדו יתברך שמו השלימות האמיתי המשולל מכל החסרונות, ואין שלימות אחר כמוהו כלל. על כן גזרה חכמתו, שמציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שיינתן מקום לברואים לשיתדבקו בו יתברך באותו השיעור שאפשר להם שיתדבקו. ואז נמצא, שמה מצד עצמם אי אפשר שיתוארו בשלימות כשלימותו יתברך, הנה מצד התדבקם בו יגיע להם באותו השיעור שאפשר לתאר בשלימות ההוא יתברך, מצד היותם מתדבקים בו, ויימצאו נהנים בטובה האמיתית ההיא בערך שאפשר להם ליהנות בה. ונמצא היות כונתו יתברך שמו בבריאה שברא, לברוא מי שיהיה נהנה בטובו יתברך באותו הדרך שאפשר שיהנה בו. ואולם גזרה חכמתו, שלהיות הטוב שלם, ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא. פירוש, מי שיקנה הטוב בעצמו, ולא מי שיתלוה לו הטוב בדרך מקרה. ועל כן גזר וסידר שייבראו ענייני שלימות וענייני חסרון, ותיברא בריה שיהיה בה האפשרות לשני העניינים בשוה, ויותנו לבריה הזאת אמצעיים שעל ידם תקנה לעצמה את השלימויות ותעדיר ממנה את החסרונות. ואז יקרא שנתדמית במה שהיה אפשר לה לבוראה, ותהיה ראויה לידבק בו וליהנות בטובו. ואמנם, מלבד היות הבריה הזאת שקנתה השלימות ראויה לידבק בבוראה יתברך מצד התדמותה לו, הנה על ידי קנותה השלימות לה, נמצאת מתדבקת והולכת בו, עד שסוף קנותה השלימות והימצאה מתדבקת בו יהיה הכל עניין אחד. וכפי מה שירבה בשלימויות, כך הוא מרבה האחיזה וההתדבקות בו, עד שבהגיעו אל תכלית קניית השלימות, הנה הוא מגיע אל תכלית האחיזה וההתדבקות בו יתברך, ונמצא מתדבק בו יתברך ונהנה בטובו ומשתלם בו, והוא עצמו בעל טובו ושלימותו. עכ"ל.
כתוב בזוהר הקדוש (אדרא זוטא כרך ג האזינו דף רפז) "אמר רבי שמעון, הא השתא שעתא דרעותא הוא ואנא בעינא למיעל בלא כסופא לעלמא דאתי". ע"כ. שלאחר שגילה את סוד חמישה פרצופים, הבין שכעת יוכל להגיע ללא בושה. חזינן שאף רבי שמעון בר יוחאי, כתב שרק לאחר שגילה מה שהיה צריך לגלות, יבוא לעולם הבא ללא בושה.
ומה שכתבנו בענין נהמא דכיסופא, המקור לכך הוא מספר מגיד מישרים (פר' בראשית באמצע ד"ה אור ליום שבת י"ד לטבת) מהמלאך המדבר מפיו של רבי יוסף קארו זצ"ל, דאמר לו: במאי דאת רגיל לאקשויי כיון דנשמת האבות מתחת כסא הכבוד אמאי איצטריכו למיתא בהאי עלמא. (פירוש- במה שאתה רגיל להקשות כיון שנשמת האבות היתה תחת כסא הכבוד מדוע הוצרכו לבוא לזה העולם). רזא דמילתא במה דאת מתרץ דנשמתין עד לא אתו לעלמא דמו למאן דאכיל נהמא דמלכא בלא פולחנא ומשום דא אמרו נוח לו לאדם שנברא כלומר דנשמתן מיכספן מגרמייהו למיכל נהמא דמלכא בלא פולחנא ומשום הכי מתאוות למייתי לעלמא ונוח להם להבראות כדי למיפק מההוא כיסופא בעי למייתי להאי עלמא למתעסק בתורה ובמצות לעבדה ולשמרה ויכלון נהמא בלא כיסופא. (פירוש- כיון שלפני שיורדות לעולם אוכלות לחם של בושה, כי מתביישות לאכול לחם המלך בלי עבודה, ואחר שיורדות הנשמות לעולם אוכלות לחם ללא בושה, לכן מתאוות לרדת לעולם הזה בכדי לצאת מאותה בושה ויחזרו לעולם הבא ללא בושה). ותו דנשמתן דעסקי בתורה ובמצות כד נפקין מהאי עלמא סלקין בדרגין עילאין ממאי דהויין בקדמייתא דהא אינון חצובות מתחת כסא הכבוד ובתר הכי מתעלין בצרור החיים את ה' אלהיך (פירוש- ועוד כאשר עוסקות בתורה ובמצות שחוזרות לעולם הבא עולות לדרגה גבוהה מהדרגה שהיתה להם לפני כן). עכ"ל.
ולאחר שהוזכר לראשונה טעם זה במגיד מישרים, הוזכר טעם זה בספרים נוספים. וכן כתב בספר חיי אדם (בהקדמה) ומאחר שהרחיב בנושא בטוב טעם ודעת נביא את דבריו: והנה ברצונו הטוב ברא כל הנשמות, ונהנים מזיו כבודו בחסדו הגדול ולא בשכר מעשיהם, וזה נקרא 'נהמא דכסופא'. ולכן הוריד אותם לעולם הזה ונתן לנו תורה ומצוות גשמיות, אשר אי אפשר לקיימן בעולם הנשמות, כי שם רק רוחניות. ונטע בתורה הקדושה תרי"ג אילנות, והם תרי"ג מצות. ומשביע הנשמה טרם צאתה משם, לעובדה במצוות עשה ולשומרה במצוות לא תעשה, ובכל אילן ואילן יש בו כמה כללים וכמה פרטים ופרטי פרטים, וכאשר לא ישמור פרט מפרטיו הקטנים אזי ייבש האילן, או על כל פנים ענף מן הענפים, ולכל מצוה ומצוה יש עולמות מיוחדים, עם מלאכים מיוחדים, וכאשר יקיים אדם מצוה בשלימותה, אזי באור פני המלך שיש לו שמחה בהעשות רצונו, משפיע שפע רב וברכה. אך כאשר יחסר אדם מאיזה פרט מפרטיו, וכל שכן כשיעבור חס ושלום על כל המצוה, אזי המלאכים שבאותו עולם אינם מקבלים שפע. והנה מלאכת התורה והמצוות תלוי בשני דברים. אחד בחיובית, דהיינו שידע כל מצוה ומצוה בכללה, איזה דבר מחויב לעשות או שלא לעשות, וגם לידע כל פרט ופרט מכל מצוה, כי ידוע שכמה מאות ואלפים דינים תלויים בכל מצוה ומצוה, ואם יפגום באחד מפרטי פרטות, הרי קלקל עבודתו, והב' בעיונית לעיין בכל פרט ופרט כי תמיד יתחדשו ספיקות. ע"כ.
וכן מבואר בספרי חסידות רבים, כמו שכתוב בספר תורת המגיד על הפסוק "ושונא מתנות יחיה" (משלי טו, כז). פירוש: כי הנה הנשמות באים לעולם הזה כדי דלא ליכלו 'נהמא דכסופא' כמתנה, והנה כשאדם בעולם הזה אוהב מתנות, אז יכול הוא למות וליקח גם שם במתנה, אבל מי שהוא שונא מתנות יחיה.
וכן מבואר במשך חכמה (בראשית פרק נ): ראה לומר טעם על מה שאמרו חז"ל (מועד קטן כז:) "ולחם אנשים לא תאכל" (יחזקאל כד, יז), כי כבר ידוע ענין הבריאה של האדם, אשר נפש האדם בעצמותה היא שכל נבדל, רק הוא כמו 'נהמא דכסופא', שאין לה רק מחסד חנם. לא כן בירידתה, אשריה וטוב לה כי תאכל יגיע כפה, וכבר קלסיה המגיד למרן ז"ל בזה. ולכן כדי שלא ישאל האדם על דרכי ה' מה המה, אם בן תמותה הנהו למה הורד ממרום גאונו, על זה מאכילין אותו לחם אנשים. פוק חזי נהמא דכסופי, לחם חסד, ותו לא תתלונן על דרכי השם. ע"כ. דהיינו, שנוח לנשמה לרדת לעולם הזה, על מנת שלאחר מכן תקבל את שכרה, כביכול, בזכות ולא בתורת חסד.
בענין טעם שהתאוה הקב"ה שיהיה לו דירה בתחתונים, כן כתב במדרש תנחומא (בפרשת נשא סימן כד) וז"ל: רבי שמעון בר יוחאי אומר בשעה שברא הקדוש ברוך הוא העולם, התאוה שיהא לו דירה בתחתונים, כשם שיש לו בעליונים. קרא את אדם וצוהו ואמר לו מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בראשית ב, טז), ועבר על ציוויו, אמר לו הקדוש ברוך הוא כך נתאויתי, כשם שיש לי דירה בעליונים, כך יהא לי בתחתונים. ודבר אחד צויתי אותך, ולא שמרת אותו, מיד סילק הקדוש ברוך הוא שכינתו לרקיע, מנין שנאמר "וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום" (בראשית ג, ח). וכיון שעברו את ציוויו סילק את שכינתו לרקיע הראשון. עמד קין והרג את הבל, מיד סילק שכינתו מרקיע הראשון לרקיע השני. עמדו דור אנוש והיו עובדי עבודה זרה, שנאמר "אז הוחל לקרוא בשם ה'" (בראשית ד, כו), וסילק שכינתו מן השני לשלישי. עמדו דור המבול, וכתיב בהם "ויאמרו לאל סור ממנו" (איוב כא, יד) מיד סילק שכינתו מן הרקיע השלישי לרביעי. עמדו דור הפלגה אמרו לא כל הימנו לבור לו את העליונים, וליתן לנו את התחתונים, מה אמרו "הבה נבנה לנו עיר" (בראשית יא, ד), ומה עשה להם הקדוש ברוך הוא "ויפץ ה' אותם משם" (בראשית יא, ח) עמד וסילק שכינתו מן הרקיע הרביעי לחמישי. עמדו הסדומיים מה כתיב בהם "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד" (בראשית יג, יג) רעים זה לזה, וחטאים בגילוי עריות, לה' בעבודה זרה, מאד בשפיכות דמים, מיד סילק שכינתו מן הרקיע החמישי לששי. עמדו הפלשתים והכעיסו להקב"ה מיד סילק שכינתו מרקיע הששי לשביעי. אמר הקדוש ברוך הוא שבעה רקיעים בראתי ועד עכשיו יש לרשעים לעמוד, מה עשה הקדוש ברוך הוא קיפל כל דורות הרשעים והעמיד לאברהם אבינו, כיון שעמד אברהם אבינו ועשה מעשים טובים, מיד ירד הקדוש ברוך הוא מרקיע השביעי לששי, עמד יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח, וירד מרקיע הששי לחמישי, עמד יעקב וירד מן החמישי לרביעי, עמד לוי והיו מעשיו נאים וירד מן הרביעי לשלישי, עמד קהת וירד מן השלישי לשני, עמד עמרם והורידו מן השני לרקיע הראשון, עמד משה והוריד את השכינה, אימתי כשהוקם המשכן, אמר הקדוש ברוך הוא באתי לגני לדבר שהייתי מתאוה לי, וזה הוא "ויהי ביום כלות משה" (במדבר ז, א) מכאן אמר רבי שמעון בן יוחאי אין ויהי אלא דבר שהיה ונפסק להרבה ימים וחזר לכמות שהיה. עכ"ל המדרש. הרי שנתאוה הקדוש ברוך שיהא לו דירה בתחתונים.
וכן מבואר בספר התניא (בליקוטי אמרים פרק לג): כשיעמיק בזה הרבה ישמח לבו ותגל נפשו באמונה זו, כי היא קרבת אלהים ממש וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאות כל העולמות עליונים ותחתונים להיות לו דירה זו בתחתונים. ע"כ.
וכן כתב בתניא (בליקוטי אמרים פרק לו): והנה מודעת זאת מאמרי חז"ל, שתכלית בריאת עולם הזה הוא, שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. והנה לא שייך לפניו יתברך בחינת מעלה ומטה, כי הוא יתברך ממלא כל עלמין בשוה. אלא ביאור הענין, כי קודם שנברא העולם, היה הוא לבדו יתברך יחיד ומיוחד וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם, וגם עתה כן הוא לפניו יתברך, רק שהשינוי הוא אל המקבלים חיותו ואורו יתברך, שמקבלים על ידי לבושים רבים המכסים ומסתירים אורו יתברך, כדכתיב "כי לא יראני האדם וחי" (שמות לג, כ). וכדפירשו רז"ל, שאפילו מלאכים הנקראים חיות אין רואין, וזהו ענין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה, על ידי ריבוי הלבושים המסתירים האור והחיות שממנו יתברך, עד שנברא עולם הזה הגשמי והחומרי ממש, והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו, בענין הסתר אורו יתברך וחשך כפול ומכופל עד שהוא מלא קליפות וסטרא אחרא שהן נגד ה' ממש, לומר "אני ואפסי עוד" (ישעיה מז, י). והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה, אינו בשביל עולמות העליונים הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך, אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון שכך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך, כד אתכפיא סטרא אחרא, ואתהפך חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' אין סוף ברוך הוא, במקום החשך והסטרא אחרא של כל עולם הזה כולו ביתר שאת ויתר עוז, ויתרון אור מן החושך מהארתו בעולמות עליונים, שמאיר שם על ידי לבושים והסתר פנים המסתירים ומעלימים אור אין סוף ברוך הוא, שלא יבטלו במציאות. ע"כ.
וכן כתב בתניא (בליקוטי אמרים פרק לז): ורמ"ח מצות עשה להמשיך אור אין סוף ברוך הוא למטה, להעלות לו ולקשר ולייחד בו כללות הנפש החיונית שברמ"ח אברי הגוף ביחוד גמור, להיות לאחדים ממש, כמו שעלה ברצונו יתברך, להיות לו דירה בתחתונים והם לו למרכבה כמו האבות. ע"כ.
וכן כתב בתניא (בליקוטי אמרים פרק נ): ואם רץ לבך שוב לאחד. פירוש, ואם רץ לבך היא תשוקת הנפש שבלב בחלל הימני כשמתגברת ומתלהבת ומתלהטת במאד מאד עד כלות הנפש ממש, להשתפך אל חיק אביה חיי החיים ברוך הוא, ולצאת ממאסרה בגוף הגופני וגשמי לדבקה בו יתברך, אזי זאת ישיב אל לבו, מאמר רבותינו זכרונם לברכה כי על כורחך אתה חי בגוף הזה להחיותו, כדי להמשיך חיים עליונים מחיי החיים ברוך הוא למטה, על ידי תורת חיים להיות דירה בתחתונים לאחדותו יתברך, בבחינת גילוי. ע"כ.
וכן כתב בתניא (בקונטרס אחרון): נמצא שאור אין סוף ברוך הוא שם ה' שוכן ברוח דבריאה יצירה עשיה, במקרא ומשנה ותלמוד. וכשהאדם לומד, ממשיך אור אין סוף ברוך הוא בעולם הזה להיות נכלל ובטל באורו יתברך, כי זה כל האדם. וזאת היתה עבודת רבי שמעון בר יוחאי וכל התנאים ואמוראים בנגלה להמשיך אורו יתברך, ולברר בירורי נוגה כל משך זמן הגלות דשלטא אילנא דטוב ורע. כי זהו תכלית ההשתלשלות שירד העליון למטה, ויהיה לו דירה בתחתונים כדי להעלותן למהוי אחד באחד. ע"כ.
נמצא שתכלית ירידת הנשמה לעולם היא גם בכדי שחפץ הקב"ה שיהיה לו דירה בתחתונים וגם בכדי שכדי שתזכה הנשמה לנהמא ללא כיסופא כאמור.
