ו שאלה. האם מותר לקרוא דברי כפירה?
תשובה. אסור. והוא לאו מהתורה: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים" וכן "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" אחרי לבבכם זו מינות.
וביאר הרמב"ם: "מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו. כיצד, פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה, ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות, ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים" כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת".
מקורות: רמב"ם הלכות עבודה זרה (פרק ב הלכה ג). ועוד כתב (שם בהלכה א, ב): "צוה ואמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם, כלומר שלא תטעו בהרהור הלב. ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, צונו הקדוש ברוך הוא שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה, ואפילו להסתכל בדמות הצורה אסור שנאמר אל תפנו אל האלילים, ובענין הזה נאמר "ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו" שלא תשאל על דרך עבודתה היאך היא אף על פי שאין אתה עובדה שדבר זה גורם להפנות אחריה ולעשות כמה שהן עושין שנאמר ואעשה כן גם אני".
ואמרו חז"ל במסכת אבות דרבי נתן (פרק ב) איזהו סייג שעשו כתובים לדבריהם הרי הוא אומר הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה (משלי ה, ח) הרחק מעליה דרכך זו מינות שאומרים לו לאדם אל תלך בין המינים ואל תכנס לשם שמא תכשל בם ואם אמר בטוח אני בעצמי שאע"פ שאני נכנס לשם איני נכשל בם. (לכן עשו סייג ואמרו אל תקרב אל פתח ביתה). שמא תאמר שומע אני את דבריהם (של חכמים) וחוזר בי (חוזר בתשובה) תלמוד לומר "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים" (שם ב, יט). וכתיב "טָבְחָה טִבְחָהּ מסכה יינה אף ערכה שלחנה" (משלי ט, ב) אלו רשעים שבזמן שאדם נכנס ביניהם מאכילין אותו ומשקין אותו ומלבישין אותו ומכסין אותו ונותנין לו ממון הרבה כיון שהיה כאחד מהם כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו. ע"כ. הרי שיש לאדם להזהר שלא יתערב עם המינים ולא ישמע כלל את דבריהם.
וכן פסק הרמ"א (שו"ע יורה דעה רמו, ד) מ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות, ובלבד שלא יהיו ספרי מינים. ע"כ. ומקורו מהמשנה בסנהדרין (צ.) ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים. ע"כ.
וישאל השואל, אם כן איך יוכל לחקור אם התורה אמת. והתשובה היא, שאין מניעה לקרוא מחקרים מדעיים, שהינם מחקרים של מציאות העולם. אבל מחקרים שבהם החוקר מכניס את השקפת עולמו הכפרנית, יש בזה איסור לאו, מכיון שדעתו של אדם קצרה, ויכול לטעות אחר השקפות שקר שנראות כאמיתיות. שבענייני דת, המדע אינו יודע כלום בודאות. שהמדע אינו יודע מי ברא את העולם, ומי ברא את בני האדם ואת כל החיות בעולם. שיש בידם רק תאוריות ולא שום ידע ברור. והתאוריות שלהם נובעות מתאוה של אותם מדענים לחופש. וכן בענין יציאת מצרים ומעמד הר סיני, ישנה מחלוקת בין הארכיאולוגים, וההסטוריונים. וגם לכופרים שביניהם אין הוכחה שלא היה יציאת מצרים, אלא שחלקם מקשים שלא ראו, וכלל ידוע הוא, לא ראיתי אינה ראיה. וכן המדע אינו יודע כלום בענין נשמה ורוחניות, שאין למדע שום ידיעה ברוחניות. שהמדע עוסק רק בפיזי, ולא ברוחני (מטא פיזי).
וישנם רבים שחשבו אקרא את השקפות המינים ולא אכשל, והדעות הנפסדות נכנסו ללבם, אף שאין בהם שום מחקר מדעי, רק דעות פילוסופיות שמסבירות הסבר אחר על בריאת העולם וכיוצ"ב, ונעשו אנשים אלו אתאיסטים (כופרים באמונה באל) רח"ל. וגרם להם שעברו על מה שאמרה התורה "ולא תתורו אחרי לבככם", "פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים" ועבירה גוררת עבירה. ואפילו כל העולם אומר להם טועים אתם, מרגישים עצמם חכמים בעיני עצמם, שיודעים יותר מכולם. ולמעשה אין להם שום מידע מציאותי, אלא רק מחשבות פילוסופיות טפשיות של כפירה רח"ל. ומכאן הזהירה התורה לאדם שלא יבטח על שכלו וחכמתו שיקרא ולא יתפתה אחר דעות אלו, שידעה התורה שדעתו של אדם קצרה מהבין הכל. ולא בכדי אמרה המשנה חגיגה (יא:) כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור. ופירש רש"י מה לפנים- קודם לעולם הוא. מה לפנים ומה לאחור- מה היה ומה עתיד להיות. ראוי הוא לו- טוב ויפה היה לו אם לא בא לעולם, והוא לשון רחמנות, כלומר מרוחם הוא אם לא בא לעולם. ע"כ.
וראה מה שכתב הגאון מוילנא על הרמב"ם (בביאור הגר"א יו"ד סימן קעט סעיף ו ס"ק יג): שנמשך אחר הפלוסופיא הארורה ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמרא על פי שמות וכשפים. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שזורקין אותו לאשפה שהם חצוניות אלא של בעלי האמת. ע"כ. ואין אנו מכניסים עצמנו בין 'ההרים', רק יראה להזהר מאוד שלא לקרוא מאמרים של מינים, שיש בזה איסור לאו כאמור, ויכולים להטות לבבו, ה' ישמור.
