ה שאלה. האם יש לחקור בענייני אמונה?
תשובה. לא.
רוב ככל גדולי ישראל סוברים שדי באמונה מחמת אבותינו. אלא שמיעוט מגדולי ישראל סברו שבכדי לבסס את האמונה יש צורך 'גם' לחקור עד שמגיע לאמונה שכלית בבחינת "דע את אלהי אביך ועבדהו" (דברי הימים א, כח, ט) ורוב חכמי ישראל חלקו עליהם, מכיון שכבר גדולי הדורות באו אל תכלית הידיעה האמיתית, והשיגו לדעת כי ה' הוא האלקים ותורתינו תורת אמת (ספר החינוך בהקדמה) ועליו לסמוך עליהם בלב שלם.
מקורות: לכל הדעות יש להאמין מחמת אבות. אלא שיש שסברו שיש לחזק את האמונה מתוך חקירה שכלית, מצד טבע הבריאה וכיוצ"ב. אבל ודאי שאין המדובר שאמונתו תהיה מבוססת אך ורק על חקירה, אלא שניהם גם יחד. שלכל אחד יתרון על חבירו. אמונה מחמת אבות, יש בה מעלה עצומה, שנותנת לאדם כוחות עליאיים לעמוד בנסיונות קשים. וידוע שבזמן האינקויזציה הנוראה, בעלי האמונה התמימה עלו על המוקד, יותר מבעלי האמונה השכלתנים. וכן אין אפשרות להזיז אותו מאמונתו, על ידי שום קושיא או סברא בעולם. וחסרונה שיכולה להכניס את האדם למצב של מצות אנשים מלומדה. וכשמאמין מחמת חקירה, היתרון הוא שיכול להגיע להכרה גדולה יותר ויש לו התחדשות גדולה בעבודת ה'. אלא שהחסרון שכשיש לו נסיונות קשים, או קושיות חזקות הרי שנופל באמונתו.
רוב ככל גדולי ישראל סוברים שיש לעבוד את הקב"ה מתוך אמונה תמימה, ואילו לדעת בעל חובות הלבבות יש לאדם גם להאמין אמונה תמימה וגם לחקור אחר אמונתו בענין בריאת העולם והטבע, בבחינת "דע את אלקי אביך ועבדהו" (דברי הימים א, כח, ט) ונראה שהרמב"ם (במורה הנבוכים חלק ג פרק נא סד"ה זה הפרק וביסודי התורה ב, ב) סובר כמו הרוב, וכוונתו רק שיתבונן בפלא הבריאה ומכך תתחזק אמונתו בקב"ה, אבל לא התכוין שיחזק אמונתו מתוך חקירה.
ומכיון שרוב ככל גדולי ישראל סוברים שדי לאדם שיאמין מחמת אבות, לכן אביא דבריהם בראשונה, ולבסוף אביא את דברי הסוברים שיש לחזק את האמונה גם על ידי חקירה. וזה לשון ספר החינוך בהקדמה (ד"ה ועתה): "ועתה אם יטעון עלינו מסית אשר לבבו פונה מעם ה' אלהינו, ויאמר, מה לך איש יהודי וקבלתך, ומה לך לשאול אביך וזקניך, חקור ודרוש בדעתך הטוב והעמק סברותיך, פקח עיניך וראה מה בעולמך, תנועת הגלגל וארבע יסודות שבאדמה, בהם תראה ותבין תעלומות חכמה, ובשכלך חקור ותלמוד האחד איך יחד. נשיב אליו כי מצד חקירתנו לא נוכל להשיג לעולם בדבר אלהים כלום, כי גם בעניני העולם השפל לא יכלו כל חכמי הטבע לבוא עד תכליתם, כי מי יגלה בחכמת המחקר סגולת העשבים והפירות וסגולת אבנים טובות ויקרות וסיבת תנועת הברזל באבן תחתיות, כי שם עמדו מתמיהים כל חכמי הטבע וכל אנשי תבונות. אף כי נאמר להבין מהם חכמות נכבדות ודעת אלהים נמצא, חלילה לנו חלילה לבוא אחרי המלך בגבהינו, ולהרים יד ולחשוב מחשבות במה שלמעלה ממחשבותינו ואין צורך אלינו. כי הנה אבותינו זכרונם לברכה המה סדרו שלחן לפנינו, הם העמיקו שאלה ובאו אל תכלית הידיעה האמיתית, והשיגו לדעת כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה, כא). ומה לנו אחרי זאת לחקור ולחטט אחר דבריהם האמת אתם, רק לשתות בצמא את דבריהם ככתבם וכלשונם, כי בהיות האדם חסר השלמות אין שכלו משיג אל תכלית הדברים. ועל כן הדרך הנבחר לאדם לעשות ככל דברי התורה המקובלת מן העדים הנאמנים אשר נתן אדון החכמה לבני אדם, ובה נכלל כל דעת יקר וכל חכמה מפוארה".
וכן כתב בשו"ת הריב"ש (סימן מה) שכן כתב הרשב"א וז"ל, אמנם, ספרי הטבע המפורסמים, לא מן השם הוא זה, אבל ראוי לימנע מהם, אם הם מתאמצים לעקור עיקרי תורתינו הקדושה. ובפרט שני עמודי התוך אשר היא נכונה עליהם, שזהו, חידוש העולם, והשגחת השם יתברך בפרטי המין האנושי. ואנחנו מקבלי האמת, דעתנו, שהתורה שלנו שלמה, שבאה אלינו במעמד הר סיני מפי הגבורה ובאמצעות אדון הנביאים ע"ה, היא למעלה מהכל, וכל חקירתם אפס ותהו לערכה".
וכן כתב הריב"ש שם, שגם הרשב"א ז"ל כתב בכתב אחד למנוע אותם המרגילים בניהם בלמוד אותן חכמות. וז"ל: והנער היולד על ברכי חכמת הטבע, ויראה ראיות ארסטו, באמת יאמין בו, ויכפור בעיקר. ואם נשיב אליו, כל שכן שפקר. ע"כ. ואין להביא ראיה מהרמב"ם ז"ל, כי הוא למד קודם לכן כל התורה כולה בשלמות, הלכות ואגדות, תוספתא, ספרא וספרי וכולי תלמודא, בבלי וירושלמי. ע"כ.
וכן הביא הריב"ש שם דכבר שאל הנגיד הרב שמואל הלוי ז"ל מרבינו האי גאון ז"ל אם מותר להתעסק באותן החכמות. והשיב לו: תיקון הגוף, ומשורת הנהגת האדם, הוא עסק המשנה והתלמוד ואשר טוב לישראל. כי למוד התורה יועיל לעצמו ולאחרים שכמותו, ויועיל לעמי הארץ, כי ימשכם לדרכי התורה והמצוה. ואשר יסיר לבו מזה, ויתעסק בדברים ההם, יסיר מעליו תורה ויראת שמים, ויפסיד באותן הענינים, כי יסלק מעליו כל דברי תורה לגמרי. ומזאת ההסרה, יארע לאדם שישבש דעתו, עד שלא יחוש לעזיבת התפלה. אבל, אשר ימסרו עצמם לתורה ויראת שמים, יצא להם מזה, כי ינהגו כל ההמון לאחרית טובה בלא פקפוק, ולא ישימו שום ספק בהקב"ה. ואם תראה, שאותן בני אדם המתעסקים באותן חכמות, יאמרו לך כי הוא דרך סלולה, ובזה ישיגו ידיעת הבורא, לא תאבה להם, ודע כי יכזבו לך באמת. ולא תמצא יראת שמים ויראת חטא וזריזות וענוה וטהרה וקדושה, אלא במתעסקים במשנה ובתלמוד. עכ"ל.
וכן כתב בספר משנת חכמים לגאון הרב משה חאגיז (מעלה כג אות תצג, תצו) וכן בספר חסד לאברהם לרבי אברהם אזולאי בהקדמה. וכן בשו"ת חוות יאיר (סימן רי, וסימן ריט).
וכ"כ בגנות חכמת הפילוסופיה (דהיינו חקירת האמונה) הגאון מוילנא בביאור הגר"א (יורה דעה סימן קעט סעיף ו ס"ק יג) על מה שכתב השו"ע שם "מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו, ואפילו בשבת, ואף על פי שאין הדבר מועיל כלום" וכתב על זה הגר"א, כן כתב הרמב"ם וכ"כ בפירוש המשנה (פרק ד דעבודת כוכבים). אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא והוא נמשך אחר הפלוסופיא הארורה ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמרא על פי שמות וכשפים. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שזורקין אותו לאשפה שהם חצוניות אלא של בעלי האמת. ע"כ. וכן כתב בעליות אליהו (דף יב עמוד א) וכן באבן שלמה (פרק יא אות ד) רמז לכך. וכן הזכיר בסידור הגר"א אשי ישראל (בארחות חיים אות סא). וכ"כ בהגהות אהלי חיים (אות לח) וכתב בכתר ראש בשם הגר"א שבמקום שער הייחוד בחובות הלבבות יש ללמוד ספר הכוזרי. וכן בשו"ת נודע ביהודה (מהד"ק או"ח סי לה) שיש ללמוד בספר חובת לבבות ללא שער היחוד. וכן ס"ל לבעל המגדל עוז באלון מורה (אוצר הטוב אות ו אות יא אות יג).
וכ"כ הרב נחמן מברסלב בספרו חיי מוהר"ן (חלק ב אות א) להתרחק מהחקירות ולהתחזק באמונה וכ"כ באות ו דאיסור הוא גדול מאוד להביט בספרים של החקירות. וכ"כ שוב בשיחות הר"ן (אות ה) שהיה מגנה מאד את ספרי המחקרים והפילוסופים. וכן באות לב, לבלי לכנוס בחקירות כלל ולבלי לעיין כלל בספרים של מחקרים רק להאמין בהשי"ת באמונה בלבד בלי שום חקירות. שעיקר הוא האמונה בלי שום חקירות כלל ובזה יהיה חזק לעולם, בעולם הזה ובעולם הבא. וכן באות לג, עיקר האמונה בלי שום חכמות וחקירות כלל. וכן באות מ, בענין ספרי המחקרים דאסור לעסוק בהם ואפילו בספרי חקירות של גדולי ישראל כי הוא איסור גדול מאד ללמוד אותם. ע"כ. וכן באות קו וכן באות ריז.
וכן כתב בספר סור מרע להרב צבי הירש מזידיטשוב (ביושר דברי אמת ס.). וכן כתב בהוספות מהרצ"א לספר סור מרע הנ"ל בדף מ: לרב צבי אלימלך שפירא בעל בני יששכר דכשאך התחיל ההמון לנטות אחרי חכמת הפילוסופיא האנושית נטו גם נעו מדרך המישור וכמו שצווח הרשב"א ז"ל. וכן שם בדף ס, דחלילה לנו לילך בדרכי הפילוסופים לחקור בזאת. וכ"כ בספרו דרך פקודך מצות לא תעשה יא. וכ"כ בספרו מעין גנים דף ו עמ' ב ודף י ודף יא. וכ"כ בספר נתיב מצותך לאדמו"ר מקומרנא בנתיב היחוד (שביל שני אות א). דיש להשמר בנפשו מלעיין אפילו עיונא בעלמא בשום ספר של חוקר אף שאומר שהוא מקובל וצדיק כי כל מי שנכנס באיזה חקירה באלקות לא נכנס בשלום ולא יצא בשלום.
וכן כתב בספר הברית במאמר דרך אמונה (פרק ח- יג) שאין להגיע לאמונה דרך חכמת הפילוסופיה. ומה שכתב בחובות הלבבות דהחיוב לחקור הוא מהפסוק "דע את אלהי אביך ועבדהו" (דברי הימים א כח ,ט) אדרבא מפסוק זה יש ללמוד שהעיקר הוא לסמוך על קבלת אבותיו. וכן כתב (בסוף פרק ח) שאף אברהם שאמרו עליו במסכת יומא איצטגנינות גדולה היתה בלבו, לא למד זה אלא בטרם הכיר את הבורא אבל אחר שהכיר את הבורא ונתגייר וה' ברך את אברהם בכל התורה וגלה לו סודו הכיר חכמת האמת היא חכמת התורה וקיים אברהם כל התורה אפילו ערוב תבשילין, ושוב לא שם לבו לדרכי השכל העיוני וחכמת אדם. ע"כ. עיין שם שהאריך בנושא אמונה מקבלת אבות ולא מתוך חקירה ושאסור להשיב לאפיקורס ישראל כלל.
וכן כתב בספר פת לחם. וכן כתב במנחת שמואל מאמר עצה אות ז. וכן כתב בשומר אמונים מאמר הגאולה פרק ב.
אתה הראת לדעת שרבים מגדולי ישראל דעתם דאין לחקור כלל באמונה אלא להאמין מחמת קבלת אבותינו והתירוצים שיתרצו הראשונים לכל הקושיות מקובלים עלינו.
מאידך בדעת יחידה סובר רבינו בחיי שיש לאדם לחזק את אמונתו מחמת קבלת אבות, גם על ידי חקירה. וזה לשון רבינו בחיי בספרו חובות הלבבות (בשער א שער היחוד פרק ג): אך לדעת, אם אנו חייבין לחקר על היחוד בדרך העיון אם לא, אומר, כי כל מי שיוכל לחקר על הענין הזה והדומה לו מן הענינים המושכלים בדרך הסברה השכלית, חייב לחקור עליו כפי השגתו וכח הכרתו.. וכבר חייבתנו התורה בזה, כמו שכתוב בחומש דברים (ד, לט) "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". ואמר דוד המלך ע"ה בדברי הימים (א כח, ט) "ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה". ואמר בתהלים (ק, ג) "דעו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו". ואמרו רבותינו ז"ל במסכת אבות (ב, יד) "הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורס, וכבר התבאר מן השכל ומן הכתוב ומן הקבלה, שאנו חייבין לעיין במה שנוכל להשיג ברורו בדעתנו. עכ"ל.
וברמב"ם כתב בספרו מורה הנבוכים (חלק ג פרק נא סד"ה זה הפרק): והנה בארנו פעמים רבות כי האהבה היא כפי ההשגה, ואחר האהבה תהיה העבודה ההיא, אשר כבר העירו רז"ל עליה, ואמרו זו עבודה שבלב, והיא אצלי שישים האדם כל מחשבתו במושכל הראשון, ולהתבודד בה כפי היכולת, ולזה תמצא דוד ע"ה שצוה שלמה בנו והזהירו מאד בשני העניינים האלה, רצוני לומר להשתכל בהשגתו, ולהשתדל בעבודתו אחר ההשגה, אמר ואתה שלמה בני "דע את אלהי אביך ועבדהו" "אם תבקשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזנחך לעד" והאזהרה לעולם היא על ההשגות השכליות לא על הדמיונות, כי המחשבה בדמיונות לא תקרא דעה. הנה התבאר כי הכונה אחר ההשגה היא להמסר אליו, ולהשים המחשבה השכלית בחשקו תמיד, וזה ישלם על הרוב בבדידות ובהתפרדות, ומפני זה ירבה כל חסיד להפרד ולהתבודד ולא יתחבר עם אדם רק לצורך הכרחי. ע"כ. ונראית שכונתו שככל שיתבודד במחשבה עם הקב"ה ויתבונן בהשגחה כך תגבר בו ההשכלה בה' ותגדל אהבתו, אך לא הזכיר אמונה מתוך חקירה.
ובהלכות יסודי התורה (ב, ב) כתב הרמב"ם שיגיע להכרה ולאהבת ה' על ידי התבוננות בבריאה, אך לא דיבר על חקירה. וזה לשונו: והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד "צמאה נפשי לא-להים לאל חי" (תהלים מב, ג). וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו" (תהלים ח, ה). ע"כ.
נמצא שלרוב ככל הדעות די להאמין מחמת קבלת אבותינו. ואמרו בשם הסטייפלר זצ"ל משל בענין זה. מעשה באחד שהיה צריך ללכת מעירו לעיר אחרת. וכיון שלא מצא דרך סלולה, הלך בין ההרים והגבעות, בין הסלעים ובין הקוצים עד שכמעט הגיע לעיר השניה, מצא שישנה כבר דרך סלולה. בפעם הבאה כשרצה ללכת לעיר השניה, היתכן שילך שוב בדרך הראשונה, או שילך בדרך הסלולה? והתשובה ברורה, שילך בפעם הבאה בדרך הסלולה שסללו ראשונים. כך גם לענייננו, הראשונים בדקו איזו דרך טובה ביותר, עד שסללו לנו דרך פשוטה וקלה. ברור שכל בר דעת ישתמש בדרך הסלולה ויאמין מחמת קבלת אבותינו, ולא יחקור מההתחלה בענין האמונה.
