ב שאלה. מדוע לא מוזכר העולם הבא במפורש בחומש?
תשובה. משום שהתורה הזכירה שכר ועונש לכלל ולא לפרט, ועולם הבא הוא שכר לפרט, וראה בביאור טעמים נוספים.
בהקדמה לספר החינוך הסביר מדוע התורה לא כתבה במפורש שכר העולם הבא: ואם ישאל עוד, אחר שאמרת שעיקר הכל הוא עולם הנשמות וסוף שכר המצות בו, למה לא יזכירנו בתורה ויאמר בעשותכם מצותי אנחילכם העולם הבא. התשובה, מפני שענין העולם הבא ידוע ונגלה לכל בעל שכל וברור כשמש, אין כל אומה ולשון שלא יסכימו כי יש לנפשות השארות אחר כלות הגופים, ואין חולק גם כן כי לפי טובתה של נפש וחכמתה וכושר פעליה תענוגה יותר, כי מחצב הנפש השכלית ממוצא השכל, וכל שמתקרב יותר אל טבעו, מקום שחוצב ממנו תענוגו יותר. אלה הדברים אין צריכין חזוק בראיות ועדים, הן הן עדיהם וראיותיהם, מושכל ראשון הן. ועל כן לא תאריך התורה לעולם במה שהוא ידוע מן הסברא האנושית, וזהו אמרם זכרונם לברכה בכל מקום, סברא הוא, כלומר, ואין צריך קרא במה שהסברא נותנת. ועל כן הבטיחנו התורה בקיום המצות בטוב העולם הזה, כלומר, שלא נהיה טרודים במזונות ובמלחמת האויבים, ונוכל להשתדל בעבודת האל ונשיג רצונו. ואין צריך להאריך עוד ולומר, וכשתשיגו רצונו תזכו לתענוג העולם הבא, כי ידוע הדבר מאליו שכל נברא אשר ישיג רצון בוראו יתעלה, יתקרב אליו ויתענג בזיוו. ועוד טעם אחר, שאילו הבטיחה התורה בגמול העולם הבא ולא בזה, לא תהיה ההבטחה נראית בחיים ויהיה אולי לב קטני אמנה נוקף בדברים. ע"כ.
ובספר קובץ מאמרים (חלק א עמ' לז ד"ה ולפי) לגאון הרב אלחנן וסרמן הי"ד, השיב לשאלה זו על פי תשובת הרשב"א, שכתב שהתורה דברה לכלל ולא לפרט ולכן לא הוזכר העולם הבא בתורה, דענין עולם הבא הוא לפרט. דכך כתב בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן קמח): שאלת הא דאמרינן בני חיי מזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. ומפסוקי התורה נראה בהפך גמור כי בזכות ובעונש הדבר תלוי. תשובת הדבר הזה נחלקו בו חכמי ישראל בכמה מקומות בתלמוד אם יש מזל לישראל. ותמצא להן מחלוקתן שנויה במסכת שבת (קנו:). ונראה לי כי לא נחלקו אלא במקרה היחידים ולא במה שישיג את הצבור. כי לדעת כולם כח הציבור גדול לידון על פי מעשיהם לטוב או למוטב. והתורה דברה על הכלל לא על הפרט. ע"כ.
ועוד כתב בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן תט): אמרת לבאר מה שאמר רבא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מלתא. והוקשה לך מדרבא לרבא דסמיך בפתרון חלומותיו על בר הדיא. תשובה אני אגדיל בשאלה הזאת היאך אפשר לו לרבא לומר שאין בני חיי ומזוני תלויא בזכותא. והלא מקרא מלא דבר הכתוב בג' אלה שהן תלויין דכתיב "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, את מספר ימיך אמלא" (שמות כג, כו) וכתיב "וברך פרי בטנך" (דברים ז, יג). וכן כתוב "ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב ודבש" (דברים יא, ט). וכתיב "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים" (ויקרא כה, כא). וכתיב "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת" (דברים יא, טו) וכן כתוב "אפס כי לא יהיה בך אביון" (דברים טו, ד) וכאלה רבים. וזו שאלה חזקה הנה הכתובים מעידים ומבטיחין כן. והם הביאו ראיה בהפך מרבה ורב חסדא. ועוד קשה מנלן מה שאמרו בהגדה "כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת" (ברכות יז:). וכן איתא במסכת תענית (כה.) אמר לי אלעזר בני ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני. ואני משיב בכל אלה שהבטחת הכתובים אל הכלל ואין הכתובים משגיחין על הפרטים. שהרי כתיב "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דברים טו, יא). ויש לנו מקום עיון בזה שכתוב שני אומר "אפס כי לא יהיה בך אביון". אלא שאמרתי יצא לנו בזה ביאור רחב ודקדוק יפה בכתובים. כתוב "אפס כי לא יהיה בך אביון" וכתוב "כי ברך יברכך ה'". כלומר יברך את עמך בכלל ויתן לו. ועל ידי ברכות הכלל שארבה לך לא יהיה אביון, לפי שתתן לו ולא יהיה אביון עוד. אבל הכתוב השני מדבר מצד עצם האביון, לומר לא יחדל אביון. וגמר הכתוב, על כן אנכי מצוך לאמר "פתוח תפתח את ידך" כדי שלא יעמוד עוד באכזריות על ידי ברכותך. עוד יש לנו לדעת דהנך לא בזכותא תליא מלתא להיותם לזכאי מצד עצמו, אבל לאחרים יש מצד זכותם. וזהו שאמרו כל העולם כלו נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין. ודומה למה שאמרו אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין. עכ"ל הרשב"א. הרי שסובר הרשב"א שהתורה דברה בשכר ועונש של כלל עם ישראל, ולא דברה בשכר ועונש של האדם הפרטי, ולכן לא הזכירה במפורש שכר העולם הבא בתורה.
וראה מה שכתב הרמב"ם בביאור מדוע לא הוזכרה תחיית המתים בתורה, שזהו מפני החשש שהדבר יראה לעם ישראל בזמן מתן תורה כמשונה מאוד ויתקשו לקבלו ולהאמין בו. ויש ללמוד משם לענייננו. וזה לשון הרמב"ם במאמר תחיית המתים: אמנם מענה השאלה השנית והיא האומרת למה לא נזכרה תחיית המתים בתורה. המענה עליה מה שאומר לך, כאשר רצה השם יתעלה לתת תורה לבני אדם לפרסם בהם מצותו ודתו ואזהרתו על ידי הנביאים בכל העולם, כמו שאמר: "ולמען ספר שמי בכל הארץ" (שמות ט, טז). חידש המופתים הגדולים הכתובים בכל התורה, עד שהתאמתו בהם נבואת הנביאים וחידוש העולם, כי המופת האמתי ראיה ברורה על חידוש העולם, כאשר בארנו ב"מורה הנבוכים", ולא הוציאם מעניני העולם הזה בגמול ובעונש ומהענין אשר הוא בטבע, והוא השאר הנפש או הכרתה, כמו שזכרנו, רצוני לומר העולם הבא וכרת ולא נכנס לזולת זה מענין התחיה, והתמיד הענין כן עד שנתחזקו אלו הפנות והתאמתו בהמשך הדורות, ולא נשאר ספק בנבואות הנביאים ובחידוש המופתים. ואחרי כן ספרו לנו הנביאים מה שהודיעם ה' יתעלה מענין תחיית המתים והיה קל לקבלו. ואתה תמצא כמו התחבולה הזאת בעצמה עשה השם יתברך עם ישראל, אמר עליהם "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם" (שמות יג, יז). ואם הורגלו בעניני העולם מפני שחשש עליהם שישובו למצרים ויבוטל מהם המכוון בהם, כן חשש עליהם עוד שלא יקבלו זו הדעת, רצוני לומר, התחיה, ותבוטל בו התכלית המכוונת בהם ומהם, ואיך לא יורגלו גם כן באמונות. והמנהיג והמרגיל להם אחד. וידוע שהאנשים שרצה השם יתברך שתראה התורה בימיהם התישבו בהם דעות נפסדות מאד, אמר עליהם בסוף המאמר אחר כל מה שראוהו ממעשה השם הגדול "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" (דברים כט, ג). וידע הוא יתברך שאם יאמר להם חידוש תחיית המתים, היה אצלם נמנע, וירחקו ממנו מאד, וגם היו העבירות קלות בעיניהם, אחר שהעונש עליהם אחר זמן ארוך, ולזה הפחידם וייעדם הטוב והרע בענינים ממהרים לבא, אם ישמעו ואם לא ישמעו, והיה מפני זה יותר קרוב לקבלו ויותר מועיל. ע"כ. הרי שהסביר שלא כתוב בענין תחיית המתים בתורה כיון שלא היו מסוגלים להבין זאת. וכן הוסיף טעם נוסף, שלא יהיו המצות קלות בעיניהם, שהשכר רחוק מהם. ויתכן להסביר טעמים אלו גם בענין מדוע לא הוזכר ענין עולם הבא בתורה.
