היכן כתוב בתורה שיהיה עולם הבא?

א שאלה. היכן כתוב בתורה שיהיה עולם הבא?

תשובה. כתוב בתורה "למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב, ז) וכתב הרמב"ם "מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, וזהו העולם הבא". דהיינו שבתורה שבעל פה מבואר שיש עולם הבא, ונרמז בפסוק זה ובעוד פסוקים כמפורט בביאור.

מקורות: כן כתב הרמב"ם (הלכות תשובה ח, א): הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא והיא החיים שאין מות עמהן והטובה שאין עמה רעה, הוא שכתוב בתורה "למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב, ז) מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, וזהו הוא העולם הבא, שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו, ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו. ע"כ. 

וכן כתב הרמב"ם (הלכות תשובה ט, א): מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא שנאמר "למען ייטב לך והארכת ימים" והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו אורחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת שנאמר "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה" (במדבר טו, לא). מהו זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם כך ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך. וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון שובע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית, כל אותן הדברים אמת היו ויהיו ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, ובזמן שאנו עוברין עליהן תקראנה אותנו הרעות הכתובות, ואף על פי כן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצות ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות, אלא כך הוא הכרע כל הדברים. הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו עץ חיים היא וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא, ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה, והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד, שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר צונו" (דברים ו, כה). וכן הודיענו בתורה שאם נעזוב התורה מדעת ונעסוק בהבלי הזמן כענין שנאמר "וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב, טו) שדיין האמת יסיר, מן העוזבים, כל טובות העולם הזה שהן חזקו ידיהם לבעוט ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותן מלקנות העולם הבא כדי שיאבדו ברשעם. הוא שכתוב בתורה "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל. ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל ונתן עול ברזל על צוארך עד השמידו אותך" (דברים כח, מז-מח). נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך ונמצאתם זוכין לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא, שאם לא יקנה פה חכמה ומעשים טובים אין לו במה יזכה שנאמר "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול" (קהלת ט, י). ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ובמשתה וזנות ודומה להם מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצות כדי שתאבדו מחיי העולם הבא ונמצא שאבדתם שני עולמות, שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצות שבהן זוכין לחיי העולם הבא. ע"כ. 

ושכר העולם הבא גן עדן וגיהנם, מובא בחז"ל פעמים רבות, כמבואר במסכת מגילה (כח:), תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא שנאמר "הליכות עולם לו" (חבקוק ג, ו) אל תקרי הליכות אלא הלכות. וכן הוא אומר "הכרת תכרת" (במדבר טו, לא) הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא דברי רבי עקיבא. וכן מבואר במסכת פסחים (נד.) תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח. גן עדן דכתיב "ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם" (בראשית ב, ח) גיהנם דכתיב "כי ערוך מאתמול תפתה" (ישעיה ל, לג). 

וכן מבואר במשנה מסכת סנהדרין (י, א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר" (ישעיה ס, כא). ועוד שם, ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס, רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים, אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו. 

וכן מבואר במסכת ברכות (טו:) אמר רבי חמא ברבי חנינא כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם שנאמר "בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון" (תהלים סח, טו) אל תקרי בפרשׂ אלא בפרשׁ אל תקרי בצלמון אלא בצלמות. 

וכן מבואר במסכת ברכות (כח:) תנו רבנן כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אף על פי כן הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה. 

וכן מבואר במסכת ברכות (סא.) תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם שנאמר יד ליד לא ינקה רע לא ינקה מדינה של גיהנם. וכן מבואר במסכת שבת (לג.) אמר רב חסדא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם שנאמר "שוחה עמקה פי זרות (משלי כב, ד). 

וכן מבואר במסכת שבת (קיח.) כתיב "ויאמר משה אכלהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאהו בשדה" (שמות טז, כה). ואמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח כתיב הכא 'יום' וכתיב התם "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום" (מלאכי ג, כג). מדינה של גיהנם כתיב הכא 'יום' וכתיב התם "יום עברה היום ההוא" (צפניה א, טו). ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא 'יום' וכתיב התם "ביום בא גוג" (יחזקאל לח, יח). 

וכן הלאה בעוד מקומות רבים בחז"ל דברו בענין עולם הבא גן עדן גיהנם. ודבר זה הוא מסורת ממשה מסיני, דור אחר דור.

מדוע לא מוזכר העולם הבא במפורש בחומש?

ב שאלה. מדוע לא מוזכר העולם הבא במפורש בחומש?

תשובה. משום שהתורה הזכירה שכר ועונש לכלל ולא לפרט, ועולם הבא הוא שכר לפרט, וראה בביאור טעמים נוספים. 

בהקדמה לספר החינוך הסביר מדוע התורה לא כתבה במפורש שכר העולם הבא: ואם ישאל עוד, אחר שאמרת שעיקר הכל הוא עולם הנשמות וסוף שכר המצות בו, למה לא יזכירנו בתורה ויאמר בעשותכם מצותי אנחילכם העולם הבא. התשובה, מפני שענין העולם הבא ידוע ונגלה לכל בעל שכל וברור כשמש, אין כל אומה ולשון שלא יסכימו כי יש לנפשות השארות אחר כלות הגופים, ואין חולק גם כן כי לפי טובתה של נפש וחכמתה וכושר פעליה תענוגה יותר, כי מחצב הנפש השכלית ממוצא השכל, וכל שמתקרב יותר אל טבעו, מקום שחוצב ממנו תענוגו יותר. אלה הדברים אין צריכין חזוק בראיות ועדים, הן הן עדיהם וראיותיהם, מושכל ראשון הן. ועל כן לא תאריך התורה לעולם במה שהוא ידוע מן הסברא האנושית, וזהו אמרם זכרונם לברכה בכל מקום, סברא הוא, כלומר, ואין צריך קרא במה שהסברא נותנת. ועל כן הבטיחנו התורה בקיום המצות בטוב העולם הזה, כלומר, שלא נהיה טרודים במזונות ובמלחמת האויבים, ונוכל להשתדל בעבודת האל ונשיג רצונו. ואין צריך להאריך עוד ולומר, וכשתשיגו רצונו תזכו לתענוג העולם הבא, כי ידוע הדבר מאליו שכל נברא אשר ישיג רצון בוראו יתעלה, יתקרב אליו ויתענג בזיוו. ועוד טעם אחר, שאילו הבטיחה התורה בגמול העולם הבא ולא בזה, לא תהיה ההבטחה נראית בחיים ויהיה אולי לב קטני אמנה נוקף בדברים. ע"כ. 

ובספר קובץ מאמרים (חלק א עמ' לז ד"ה ולפי) לגאון הרב אלחנן וסרמן הי"ד, השיב לשאלה זו על פי תשובת הרשב"א, שכתב שהתורה דברה לכלל ולא לפרט ולכן לא הוזכר העולם הבא בתורה, דענין עולם הבא הוא לפרט. דכך כתב בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן קמח): שאלת הא דאמרינן בני חיי מזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. ומפסוקי התורה נראה בהפך גמור כי בזכות ובעונש הדבר תלוי. תשובת הדבר הזה נחלקו בו חכמי ישראל בכמה מקומות בתלמוד אם יש מזל לישראל. ותמצא להן מחלוקתן שנויה במסכת שבת (קנו:). ונראה לי כי לא נחלקו אלא במקרה היחידים ולא במה שישיג את הצבור. כי לדעת כולם כח הציבור גדול לידון על פי מעשיהם לטוב או למוטב. והתורה דברה על הכלל לא על הפרט. ע"כ. 

ועוד כתב בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן תט): אמרת לבאר מה שאמר רבא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מלתא. והוקשה לך מדרבא לרבא דסמיך בפתרון חלומותיו על בר הדיא. תשובה אני אגדיל בשאלה הזאת היאך אפשר לו לרבא לומר שאין בני חיי ומזוני תלויא בזכותא. והלא מקרא מלא דבר הכתוב בג' אלה שהן תלויין דכתיב "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, את מספר ימיך אמלא" (שמות כג, כו) וכתיב "וברך פרי בטנך" (דברים ז, יג). וכן כתוב "ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב ודבש" (דברים יא, ט). וכתיב "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים" (ויקרא כה, כא). וכתיב "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת" (דברים יא, טו) וכן כתוב "אפס כי לא יהיה בך אביון" (דברים טו, ד) וכאלה רבים. וזו שאלה חזקה הנה הכתובים מעידים ומבטיחין כן. והם הביאו ראיה בהפך מרבה ורב חסדא. ועוד קשה מנלן מה שאמרו בהגדה "כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת" (ברכות יז:). וכן איתא במסכת תענית (כה.) אמר לי אלעזר בני ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני. ואני משיב בכל אלה שהבטחת הכתובים אל הכלל ואין הכתובים משגיחין על הפרטים. שהרי כתיב "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דברים טו, יא). ויש לנו מקום עיון בזה שכתוב שני אומר "אפס כי לא יהיה בך אביון". אלא שאמרתי יצא לנו בזה ביאור רחב ודקדוק יפה בכתובים. כתוב "אפס כי לא יהיה בך אביון" וכתוב "כי ברך יברכך ה'". כלומר יברך את עמך בכלל ויתן לו. ועל ידי ברכות הכלל שארבה לך לא יהיה אביון, לפי שתתן לו ולא יהיה אביון עוד. אבל הכתוב השני מדבר מצד עצם האביון, לומר לא יחדל אביון. וגמר הכתוב, על כן אנכי מצוך לאמר "פתוח תפתח את ידך" כדי שלא יעמוד עוד באכזריות על ידי ברכותך. עוד יש לנו לדעת דהנך לא בזכותא תליא מלתא להיותם לזכאי מצד עצמו, אבל לאחרים יש מצד זכותם. וזהו שאמרו כל העולם כלו נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין. ודומה למה שאמרו אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין. עכ"ל הרשב"א. הרי שסובר הרשב"א שהתורה דברה בשכר ועונש של כלל עם ישראל, ולא דברה בשכר ועונש של האדם הפרטי, ולכן לא הזכירה במפורש שכר העולם הבא בתורה. 

וראה מה שכתב הרמב"ם בביאור מדוע לא הוזכרה תחיית המתים בתורה, שזהו מפני החשש שהדבר יראה לעם ישראל בזמן מתן תורה כמשונה מאוד ויתקשו לקבלו ולהאמין בו. ויש ללמוד משם לענייננו. וזה לשון הרמב"ם במאמר תחיית המתים: אמנם מענה השאלה השנית והיא האומרת למה לא נזכרה תחיית המתים בתורה. המענה עליה מה שאומר לך, כאשר רצה השם יתעלה לתת תורה לבני אדם לפרסם בהם מצותו ודתו ואזהרתו על ידי הנביאים בכל העולם, כמו שאמר: "ולמען ספר שמי בכל הארץ" (שמות ט, טז). חידש המופתים הגדולים הכתובים בכל התורה, עד שהתאמתו בהם נבואת הנביאים וחידוש העולם, כי המופת האמתי ראיה ברורה על חידוש העולם, כאשר בארנו ב"מורה הנבוכים", ולא הוציאם מעניני העולם הזה בגמול ובעונש ומהענין אשר הוא בטבע, והוא השאר הנפש או הכרתה, כמו שזכרנו, רצוני לומר העולם הבא וכרת ולא נכנס לזולת זה מענין התחיה, והתמיד הענין כן עד שנתחזקו אלו הפנות והתאמתו בהמשך הדורות, ולא נשאר ספק בנבואות הנביאים ובחידוש המופתים. ואחרי כן ספרו לנו הנביאים מה שהודיעם ה' יתעלה מענין תחיית המתים והיה קל לקבלו. ואתה תמצא כמו התחבולה הזאת בעצמה עשה השם יתברך עם ישראל, אמר עליהם "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם" (שמות יג, יז). ואם הורגלו בעניני העולם מפני שחשש עליהם שישובו למצרים ויבוטל מהם המכוון בהם, כן חשש עליהם עוד שלא יקבלו זו הדעת, רצוני לומר, התחיה, ותבוטל בו התכלית המכוונת בהם ומהם, ואיך לא יורגלו גם כן באמונות. והמנהיג והמרגיל להם אחד. וידוע שהאנשים שרצה השם יתברך שתראה התורה בימיהם התישבו בהם דעות נפסדות מאד, אמר עליהם בסוף המאמר אחר כל מה שראוהו ממעשה השם הגדול "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" (דברים כט, ג). וידע הוא יתברך שאם יאמר להם חידוש תחיית המתים, היה אצלם נמנע, וירחקו ממנו מאד, וגם היו העבירות קלות בעיניהם, אחר שהעונש עליהם אחר זמן ארוך, ולזה הפחידם וייעדם הטוב והרע בענינים ממהרים לבא, אם ישמעו ואם לא ישמעו, והיה מפני זה יותר קרוב לקבלו ויותר מועיל. ע"כ. הרי שהסביר שלא כתוב בענין תחיית המתים בתורה כיון שלא היו מסוגלים להבין זאת. וכן הוסיף טעם נוסף, שלא יהיו המצות קלות בעיניהם, שהשכר רחוק מהם. ויתכן להסביר טעמים אלו גם בענין מדוע לא הוזכר ענין עולם הבא בתורה.

מה הוא העולם הבא?

ג שאלה. מה הוא העולם הבא?

תשובה. זו הנאה רוחנית שאין לנו השגה בה כלל, והיא הטובה הצפונה לצדיקים והיא החיים שאין מות עמהן, והטובה שאין עמה רעה כלל.

ולדעת הרמב"ם העולם הבא אין בו גוף אלא נפשות הצדיקים בלבד, כמלאכי השרת. וצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, דהיינו שיודעים ומשיגים מאמיתת הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו מה שאינם יודעים כשהיו בגוף. ולדעת הרמב"ן בעולם הבא יהיה גוף ונשמה.

מקורות: כן כתב הרמב"ם (הלכות תשובה ח, א): הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא והיא החיים שאין מות עמהן והטובה שאין עמה רעה. הוא שכתוב בתורה "למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב, ז) מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב 'והארכת ימים' לעולם שכולו ארוך, וזהו הוא העולם הבא. שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו, ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו. וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה, וזהו כרת הכתובה בתורה שנאמר "הכרת תכרת הנפש ההיא" (במדבר טו, לא). מפי השמועה למדו 'הכרת' בעולם הזה 'תכרת' לעולם הבא, כלומר שאותה הנפש שפרשה מן הגוף בפטירתה מהעולם הזה, אינה זוכה לחיי העולם הבא, שגם מהעולם הבא נכרתת. 

וברמב"ם שם (בהלכה ב): העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת. הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה, ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן. כך אמרו חכמים הראשונים "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה" (ברכות יז.). הרי נתברר לך שאין שם גוף. ומהו זהו שאמרו "נהנין מזיו שכינה" שיודעים ומשיגין מאמתת הקדוש ברוך הוא מה שאינם יודעים כשהיו בגוף האפל השפל. 

וברמב"ם שם (בהלכה ג): כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כוחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים. חיים אלו אין עמהם מות. שאין המות אלא ממאורעות הגוף, ואין שם גוף. ונקראו צרור החיים שנאמר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים" (שמואל כה, כט). וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו, והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאוו לה כל הנביאים. וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה, וקורין לה בכל מקום העולם הבא. 

הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים, שנאמר "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה" (במדבר טו, לד). וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר, שחת, אבדון, תפתה ועלוקה וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו, לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם. 

וברמב"ם שם (בהלכה ו): שמא תקל בעיניך טובה זו ותדמה שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות, ולובש בגדי שש ורקמה ושוכן באהלי שן ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו כמו שמדמין אלו הערביים הטפשים האוילים השטופים בזמה. אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הם ואין בהם תועלת ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה, אלא מפני שאנו בעלי גוף וגויה וכל הדברים האלו צרכי הגוף הם ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף, כדי שימצא חפצו ויעמוד על בוריו, ובזמן שאין שם גוף נמצאו כל הדברים האלו בטלים. הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאוין אבל אותה הטובה גדולה עד מאד ואין לה ערך בטובות העולם הזה אלא דרך משל אבל בדרך האמת שנערוך טובת הנפש בעולם הבא בטובות הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה אינו כן, אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון, הוא שאמר דוד (תהלים לא, כ) "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם". 

וברמב"ם שם (בהלכה ז): וכמה כמה דוד והתאוה לחיי העולם הבא שנאמר "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים" (תהלים כז, יג). כבר הודיעונו החכמים הראשונים שטובת העולם הבא אין כח באדם להשיגה על בוריה ואין יודע גודלה ויופיה ועצמה אלא הקדוש ברוך הוא לבדו. ושכל הטובות שמתנבאים בהם הנביאים לישראל אינן אלא לדברים שבגוף שנהנין בהן ישראל לימות המשיח, בזמן שתשוב הממשלה לישראל. אבל טובת חיי העולם הבא, אין לה ערך ודמיון ולא דמוה הנביאים כדי שלא יפחתו אותה בדמיון. הוא שישעיהו (סד, ג) אמר "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו". כלומר הטובה שלא ראתה אותה עין נביא, ולא ראה אותה אלא אלהים, עשה אותה האלהים לאדם שמחכה לו. אמרו חכמים (ברכות לד:) כל הנביאים כולן לא ניבאו אלא לימות המשיח אבל העולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך. עכ"ל הרמב"ם. 

ובענין מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אם העולם הבא הוא רוחני בלבד, או נפש וגוף כדעת הרמב"ן, ראה בתשובה הבאה.

מה התהליכים שיעברו על האדם מפטירתו ועד העולם הבא, העולם הנצחי?

ד שאלה. מה התהליכים שיעברו על האדם מפטירתו ועד העולם הבא, העולם הנצחי?

תשובה. בתחילה ישפטו את האדם, אם רובו מצוות, גן עדן, אם רובו עבירות, גיהנם. וכל הנשמות שיזכו לגן עדן, יהיו במצב של המתנה בגן עדן, עד זמן תחיית המתים. תחיית המתים תהיה לפני שיעברו ששת אלפי שנה מבריאת העולם, ותהיה אחרי שיתגלה המשיח. בתחילת האלף השביעי יהיה יום הדין הגדול, ובו ייקבע מי יזכה לעולם הבא לנצח. לדעת הרמב"ם לאחר תחיית המתים, כולם ימותו ויעברו לעולם הבא עולם הנצח עולם של נשמות ללא גוף. ולדעת הרמב"ן המתים שיקומו בתחיית המתים יחיו לנצח נפש וגוף וכן דעת המקובלים.

מקורות: בתחילה יהיה גן עדן וגיהנם וגם נקרא עולם הבא לדעת הרמב"ם (הלכות תשובה ח, ח): זה שקראו אותו חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחר כך יבא אותו העולם, אין הדבר כן, אלא הרי הוא מצוי ועומד שנאמר "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך" (תהלים לא, כ). ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו קיימים בו בגוף ונפש וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה. ע"כ. 

וכן כתב רמח"ל במאמר העיקרים (בגן עדן וגיהנם): והנה הוכנו מקומות לנשמות בצאתן מן הגוף. אחד לנוח בו אם זוכה עד זמן התחיה, ואחד לצרף בו בענשין, אם עוונות בה, שמונעים אותה ממנוחה. והנה מקום המנוחה נקרא גן עדן. בגן עדן התחתון יושבות הנשמות בדמות הגופים שהיו בם ונהנות שם במיני הנאות רוחניות. ובעליון יושבות הנשמות בבחינת נשמות ממש ונהנות במיני הנאות רוחניות גדולות ונשגבות מהנאות שבתחתון. וגיהנם הוא מקום לנשמות הראויות לעונש ושם מגיע להן צער ומכאובים כפי מה ששייך בהן לפי ענינן ויש מדרגות שונות של צער. ואם ראויים הם לשכר אחר כך הנה יטהרו מחטאם וילכו למנוחה ואם לא יענשו עד אובדם. ודבר זה לא יקרה לישראל אלא מעט מן המעט. ע"כ. 

בשער הגמול לרמב"ן סיכם את השיטות בענין זה. לדעת הרמב"ם שבתחילה ייפטר האדם ותהיה נפש לבדה, ואחר כך תחיית המתים, דהיינו גוף ונפש יחד, לתקופה מסויימת ואחר כך יהיה עולם הבא רק לנפש. ואילו לדעת הרמב"ן תחיית המתים תהיה לנצח גוף ונפש. וזה לשון הרמב"ן בשער הגמול (ס"ק קיט): הנה אריכות הרמב"ם ז"ל בהרבותו דברים להכריע שבני העולם הבא אינם גוף, לשני ענינים, כי הוא יודע שאנשי קבלתנו יאמינו שאין אחרי התחיה מיתה, על פי מה שדרשו בפסוק "בלע המות לנצח" (ישעיהו כה, ח) ואמרו (סנהדרין צב.) מתים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן, ולזה הדעת בני העוה"ב אחרי התחיה יחיו בעולם ההוא בגופותם, והרב ז"ל מבטל זה הדעת בכל יכולתו, ועל זה חלקו עליו רבים מחכמי הדורות האלו על הכונה הזאת כמו שימצא בדבריהם. 

וכתב עוד בשער הגמול (ס"ק קיח): יראה מכונת הרמב"ם ז"ל שהעולם הבא אצלו משמש לכל עולמי הנפשות ולכל המגיע אליהן לעדי עד, והנה יאמין באמת שתחיית המתים שהוא עיקר מעיקרי התורה, הכוונה בו שתשוב הנפש לגוף ברצון הבורא ויצאו הנשמות מן העולם הבא וישובו לגוף בימי התחיה, ויתעדנו האנשים ההם הזוכים בטובת העולם הזה בימות המשיח ויזכו בו למעלה עליונה ממעלתם הראשונה, אבל אחרי כן יגזור הרב ז"ל מיתה על המשיח ועל דורו ויהיו נפשותיהם בטוב העולם הבא בלא גוף, כמו שהיו מתחלה במעלה גדולה ממנה, שזכו לה במצות שעשו בזמן התחיה, וזה יתקיים להם לנצח. ע"כ. 

וענין תחיית המתים כתב בשער הגמול (ס"ק קכב): ומכל מקום אין בינינו רק בשינוי השמות, והכל מודים בתחיית המתים ובקיום הזמן ההוא בכלליו ופרטיו כמו שפירשנו, זולתי דעת הרמב"ם ז"ל שנותנת קצבה לזמן התחיה ומחזיר הכל לעולם הנשמות כמו שנזכר למעלה ואנחנו מקיימים אנשי התחיה לעדי עד מימות תחיית המתים לעוה"ב שהוא עולם שכולו ארוך. ע"כ. 

וכתב השל"ה (בית דוד טז ב): וחכמי האמת סוברים כהרמב"ן שהנצחיות לגוף ולנפש, כי כמו שהיתה עבודה כן יהיה קיבול השכר, העבודה היתה בגוף ובנפש בעולם הזה כן יהיה הקיבול שכר בגוף ובנפש. 

וכן כתב הרמח"ל בדרך ה' (חלק א' פרק ג' אות יא) וז"ל: ואמנם בהיות שנגזרה המיתה על האדם, ונמצא שהמורכב הזה צריך שיפרד לזמן מה, ואחר ישוב להתחבר הנה גם בזמן הפירוד הזה ראוי שיהיה מקום לשני החלקים המתפרדים, נאות למה שנרצה לפירוד ההוא. והנה הגוף צריך שיחזור ליסודו ותיפרד הרכבתו ותיפסד צורתו. והואיל והיה מן העפר, אליו ישוב, והוא מה שאמר יתברך שמו לאדם: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג, יט). אך הנשמה הזוכה במעשיה, הנה אין לה אלא לצפות עד שיעשה בגוף מה שצריך לעשות, דהיינו ההתכה וההפסד בראשונה, וההשאר בעפר כל הזמן שצריך, וההבנות מחדש אחר כך לכשתשוב ליכנס בו. ואמנם צריך שיהיה לה מקום בין כך ובין כך. ואולם לצורך זה הוכן עולם הנשמות, שבו תכנסנה הנשמות הזוכות אחרי צאתן מהגוף, ותשובנה שם במקום מנוחה כל זמן התגלגל על הגוף העניינים הראוים להתגלגל עליו. והנה כל הזמן ההוא תשכונה הנשמות ההן במעלה ובתענוג, מעין מה שינתן להן אחר כך בזמן הגמול האמיתי שזכרנו למעלה. כי גם מעלתו בעולם הנשמות ודאי שימדד לפי המעשים שעשו, שלפיהן ימדד גם הגמול אחרי כן בזמנו. אך השלימות האמיתי המעותד לזוכים לו, לא ישיגוהו לא הגוף ולא הנשמה, אלא בהתחברן שנית אחר התחיה. עכ"ל. 

וכן כתב הרמח"ל בקיצור במאמר העיקרים (בגמול): והנה כמו שהגוף והנפש ביחד עושים המעשים בין הטובים בין הרעים, כן הגמול צריך שיוגמלו יחד. אמנם בחטאו של אדם הראשון נגזר על המין האנושי כולו מיתה, באופן שלא יוכל להגיע אל הטובה האמיתית בלי שימות. והענין כי הנה נשאב בגוף זוהמא שאי אפשר לו שיגיע לדביקות העליון בהיות זוהמא זו שאובה בו, ואינו יוצא ממנה עד שימות וישוב לעפר, ואז ינקה ממנה וישוב ויבנה בטהרה בלי זוהמא כלל, ואז תשוב בה הנשמה ויחיה ויחדיו יאירו באור החיים לנצח, ויהנו בטובה האמיתית כפי המעשים שעשו בחייהם בראשונה, וזה ענין תחיית המתים המפורסם בכל ישראל. ואמנם כל הזמן שהגוף בעפר הולך ואובד צורתו הראשונה, הנשמה עומדת במקום מנוחה אם זוכה, והיינו עולם הנשמות, ומשגת שם מעין מה שתשיג לעתיד לבוא אחר התחיה כפי המעשים שעשתה בחייה. ע"כ. 

וכן כתב המקובל רבי יהודה פתיה זצ"ל (מנחת יהודה פרק סט עמ' 94), ואם תאמר שעולם הבא הוא רק לנשמה, וכי זו תורה וזו שכרה והלא גם גופי הרשעים הם שוכבי קבר באין הפרש. אבל באמת עיקר תשלום השכר והגמול של המצוות הוא בעולם הבא, שהוא בזמן תחיית המתים. שאז באותו זמן גם הגוף הוא מחובר עם הנשמה ושניהם הם מקבלים השכר ביחד כמו שקיימו את המצוות ביחד. ומטעם זה אין קיבול השכר בגן עדן אלא בעולם הבא מפני שגם הגוף יטול שכרו. ודע שזה תשלום הגמול המעותד לצדיקים לעתיד לבוא אינו מושג ונודע כלל "עין לא ראתה אלהים זולתך" (ישעיה סד, ג). ואף על פי דאמרינן שהצדיקים שבעולם הבא הם בגוף ונפש, עם כל זה הגוף יתקיים מהנאת זיו השכינה, כמו שנתקיים גוף משה רבנו ע"ה בעומדו בהר סיני ארבעים יום. ע"כ. 

הרי שלדעת הרמב"ם תחיית המתים גוף ונפש תהיה תקופה מסויימת ולאחר מכן עולם הבא רק לנשמה, ולדעת הרמב"ן תחיית המתים היא עולם הבא למשך נצח, גוף ונפש יחד וכן דעת המקובלים כפי שהסביר בספר השל"ה ובספר דרך ה' ובמנחת יהודה.

היכן מוזכר תחיית המתים?

ה שאלה. היכן מוזכר תחיית המתים?

תשובה. כתוב בתורה "ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך 'וקם'" (דברים לא, טז), ו'קם' דהיינו בתחיית המתים. וכן כתוב "וגם הקימותי את בריתי איתם לתת 'להם' את ארץ כנען" (שמות ו, ד) 'לכם' לא נאמר אלא 'להם' מכאן לתחיית המתים מן התורה. וכן כתוב "ואתם הדבקים בה' אלהיכם 'חיים' כולכם היום" (דברים ד, ד). וכן כתוב בנביאים "'יחיו' מתיך נבלתי יקומון, 'הקיצו' ורננו שוכני עפר" (ישעיהו כו, יט). וכן כתוב בכתובים "וחיכך כיין הטוב, הולך לדודי למישרים 'דובב' שפתי ישנים" (שיר השירים ז, י). וראה בביאור שישנם פסוקים נוספים בתורה בנביאים ובכתובים שמוזכר או רמוז בהם תחיית המתים. 

מקורות: תחיית המתים מוזכר בתנ"ך במקומות רבים, שכן חזינן מסכת סנהדרין (צ:): תניא רבי סימאי אומר מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר "וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען" (שמות ו, ד) 'לכם' לא נאמר אלא 'להם' מכאן לתחיית המתים מן התורה. וכן שאלו מינים את רבן גמליאל מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים, אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים. מן התורה דכתיב "ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבותיך וקם" (דברים לא, טז). מן הנביאים דכתיב "יחיו מתיך נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר. כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל" (ישעיהו כו, יט). מן הכתובים דכתיב "וחיכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים" (שיר השירים ז, י). וכן אמר להם מקרא זה "אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם" (דברים יא, כא) 'לכם' לא נאמר, אלא 'להם', מכאן לתחיית המתים מן התורה. ויש אומרים מן המקרא הזה אמר להם "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום" (דברים ד, ד) דפשיטא דחיים כולכם היום אלא אפילו ביום שכל העולם כולם מתים אתם חיים. 

ואמרו חז"ל בענין תחיית המתים דרשות רבות, כמבואר במסכת ברכות (טו:): אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה מאי דכתיב "שלש הנה לא תשבענה שאול ועצר רחם" (משלי ל, טז), וכי מה ענין שאול אצל רחם אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא והלא דברים קל וחומר ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות. מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה. 

וכן מבואר במסכת פסחים (סח.) תנו רבנן "אני אמית ואחיה" (דברים לב, לט) יכול מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, תלמוד לומר מחצתי ואני ארפא. מה מכה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה. וכן מבואר במסכת פסחים (קיח.), תחיית המתים דכתיב "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" (תהלים קטז, ט). וכן מבואר במסכת תענית (ב:), מפתח של תחיית המתים מנין דכתיב "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם" (יחזקאל לז, יג). 

וכן מבואר במסכת קידושין (לט:), דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה. בכיבוד אב ואם כתיב "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלהיך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך" (דברים ה, טז). בשילוח הקן כתיב "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב, ז). הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזרתו נפל ומת. היכן טובת ימיו של זה, והיכן אריכות ימיו של זה. אלא "למען ייטב לך" לעולם שכולו טוב, "ולמען יאריכון ימיך" לעולם שכולו ארוך. 

והרמב"ם כתב אגרת מיוחדת בענין תחיית המתים הנקראת "אגרת תחיית המתים" שבה הרמב"ם בא להוציא מדעת הטועים, שחשבו שכיון שהרמב"ם לא הזכיר תחיית המתים בספרו משנה תורה, שמא חס ושלום אינו סובר שיהיה תחיית המתים, וכתב להם הרמב"ם: "בארנו בהקדמה לפרק י' דסנהדרין (פרק חלק) שתחיית המתים היא פינה מפינות תורת משה עליו השלום. ואמרנו שתחיית המתים אין חלק למי שלא יאמין בה בתורת משה רבינו. וכן בחיבור מנינו מי שאין לו חלק לעולם הבא, ומכלל שמנינו שם הוא הכופר בתחיית המתים. ע"כ. הרי שהאמונה בתחיית המתים היא חלק בלתי נפרד מהיהדות. ואנו מזכירים כל יום בתפילת שמונה עשרה ברכה מיוחדת בענין זה המסיימת ב'ברוך אתה ה' מחיה המתים'.

אלמנה שנישאה בעבר פעם נוספת, עם איזה בעל תחיה, בתחיית המתים?

ז שאלה. אלמנה שנישאה בעבר פעם נוספת, עם איזה בעל תחיה, בתחיית המתים? 

תשובה. עם בעלה הראשון. 

מקורות: כתוב בזוהר הקדוש (בראשית דף סא ע"ב): נוקבא דאתנסיבת לתרין בההוא עלמא אהדרת לקדמאה. וכתב בשו"ת רב פעלים (חלק ב בקונטרס סוד ישרים סי' ב) על דברי הזוהר הנ"ל: דאע"ג דמיירי בזיווג הנשמות בגן עדן, מכל מקום האמת היא שגם בתחיית המתים, לאחר שיחיו הגופות, אז גם בזיווגם יהיה כך שהאשה שנישאת לשני תחזור לבעלה הראשון. ואף על פי שנאמר לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה לאחר נישואיה עם אחר, הנה לאחר המיתה והתחיה פנים חדשות באו לכאן. ע"כ. וכן כתב בשו"ת יביע אומר (חלק ז יורה דעה סימן מ).