ד שאלה. האם תלמיד חכם צריך להיות בקי בתנ"ך?
תשובה. כן. דאמרו חז"ל, מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים.
מקורות: ברור שתלמיד חכם צריך להיות בקי בכל התנ"ך, כדאיתא במדרש שמות רבה (כי תשא פרשה מא), "אמר רבי לוי א"ר שמעון בן לקיש, מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים". דהיינו כל התורה נביאים וכתובים. ומדרש זה הזכיר רש"י בחומש שמות (לא, יח) על הפסוק "ויתן אל משה 'ככלתו'" (שמות לא, יח) "כתיב חסר, מה כלה מתקשטת בעשרים וארבעה קשוטין, אף תלמיד חכם צריך להיות בקי בעשרים וארבעה ספרים". ומדרש זה מובא בעוד בספרים רבים, שתלמיד חכם צריך להיות בקי בכ"ד ספרים.
וכן איתא במסכת עבודה זרה (יט:) א"ר תנחום בר חנילאי לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. משמע שכל אדם צריך ללמוד תנ"ך. וכן פסק הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה א, יא) "וחייב לשלש את זמן למידתו, שליש בתורה שבכתב, ושליש בתורה שבעל פה, ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו". וכתבו התוספות בשם רבינו תם (מסכת עבודה זרה יט: ד"ה ישלש) נראה לר"ת דאנו שעוסקין בתלמוד בבלי דיינו, כי הוא בלול במקרא במשנה ובתלמוד כדאמרינן בסנהדרין (דף כד.) בבל בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד. ע"כ.
נמצא שלכל הדעות יש ללמוד תנ"ך אלא שלדעת הרמב"ם יש ללמוד תנ"ך באופן ישיר ולדעת רבינו תם יכול ללמוד תנ"ך דרך לימוד הגמרא. שעל ידי שילמד את כל הש"ס ממילא ילמד גם פסוקים רבים בתנ"ך. ומעין מחלוקת זו בין הרמב"ם לר"ת, נחלקו השלחן ערוך והרמ"א, שכתב השו"ע (סימן רמו סעיף ד) "חייב אדם לשלש למודו, שליש בתורה שבכתב, דהיינו הארבעה ועשרים, שליש במשנה דהיינו תורה שבעל פה, ופירושי תורה שבכתב בכלל זה. ושליש בתלמוד. הגה- וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא, במשנה וגמרא, אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל (טור בשם ר"ת)".
ומ"מ ברור שמי שלא לומד מסכתות רבות, אלא מעט מסכתות בדרך עיון שנים רבות, כנהוג בישיבות, לא ידע מתוך לימוד זה תנ"ך ואם כן גם לדעת רבינו תם, יצטרך ללמוד תנ"ך באופן ישיר.
וראה בשו"ת תורה לשמה (סימן רנד) שמי שקרא 'בור' לתלמיד חכם שלא היה בקי בתנ"ך וקרא בטעויות, שאין צריך לפצות את התלמיד חכם. וזה לשונו: כתוב בשלטי הגיבורים בפ"ק דקידושין בשם הא"ז ז"ל לעולם ישלש אדם ימיו ללמוד שליש מקרא, שליש משנה, שליש תלמוד, שהוא ביאור המשניות ודקדוקיו. מי שקרא ושנה ולא שימש ת"ח ללמוד מהם תלמוד הרי זה עם הארץ ואם בא להורות הלכה ממשנתו הרי זה מכלה עולם. מי ששנה משנה ולא קרא מקרא הרי זה בור לא קרא ולא שנה ה"ז כבהמה עכ"ל ע"ש. גם במדרש רבה פרשת כי תשא איתא א"ר לוי ארשב"ל מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים. הנה כי כן תלמיד חכם זה שהוא עושה כמה טעויות בקריאתו בתנ"ך הן בטעמים הן בנקודות הרי זה כאילו לא קרא מקרא וכבר קראו ריא"ז בשם בור ולכן אינו חייב זה האדם שקראו בור. עכ"ל. ואמנם ברור שאין לבזות מי שלא בקי בתנ"ך, שאינו דרך ארץ ואינה דרכה של תורה לבזות את הבריות כל שכן תלמיד חכם. ומעין זה כתב הרש"ש (בבא בתרא ח:) שאין לבזות מי שלא בקי. וז"ל "יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא כו'. משמע דאפשר שיהיו בעלי משנה או בעלי גמרא ולא בעלי מקרא. וכן כשהשיבו ריב"ע דלא קרא שאלהו שוב אולי שנית. ודלא כאותן ששופכין בוז על מקצת גדולי זמנינו בש"ס ופוסקים ואין להם ידיעה ג"כ במקרא. ע"כ. וכן יש לבאר את כוונת התורה לשמה, שבדיעבד אין המבזה צריך לפצות את התלמיד חכם, אך ודאי שאין לעשות כן לכתחלה. ומ"מ ברור שתלמיד חכם צריך להיות בקי בתנ"ך כפי דברי המדרש דלעיל.
וכ"כ בספר פלא יועץ (ערך לימוד) "ליגרס איניש כל הכ''ד ספרים (נ"ך) עם פירוש רש''י". ולפי מספר הפרקים שיש בנ"ך אם ילמד בכל יום פרק אחד, לאחר ארבעה עשר חדשים יסיים את כל הנ"ך (למעט תהלים שיש בהם מאה וחמישים פרקים ויקרא תהלים בשבועות יום פטירת דוד המלך).
