ג שאלה. האם די ללמוד רק גמרא?
תשובה. לא. יש ללמוד כל חלקי התורה, שביום הדין שואלים את האדם על כל חלקי התורה, תנ"ך, ש"ס, הלכה, מדרש, מוסר וקבלה. ואם יחסר לו חלק אחד, יחזור בגלגול. אלא שבישיבות עיקר הלימוד הוא בש"ס. ויש למצוא זמנים בין הסדרים, ללמוד תנ"ך מדרשים הלכה ספרי שו"ת ומוסר. ולאחר שיתחתן ילמד כל חלקי התורה ובעיקר ש"ס, ראשונים, שלחן ערוך ופוסקים.
מקורות: אמרו חז"ל "לעולם ישלש אדם שנותיו. שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. מי יודע כמה חיי, לא צריכא ליומי (קידושין ל. ובעבודה זרה יט.). משמע שילמד גמרא שליש מהזמן. אלא שפירשו שם התוספות ד"ה ליומי- פירש בקונטרס ימי השבת, כלומר שני ימים מקרא ושני ימים משנה ושני ימים גמרא ולא נהירא דאם כן אכתי הוה מצי למיפרך מי ידע כמה חיי. ונראה לי לפרש בכל יום ויום עצמו ישלש. ורבינו תם פירש שאנו סומכין אהא דאמרינן בסנהדרין (כד.) בבל בלולה במקרא במשנה והגמרא הבבלית בלולה מכולם. ע"כ. וכן מבואר במסכת סנהדרין (כד.) מאי בבל אמר רבי יוחנן בלולה במקרא, בלולה במשנה, בלולה בתלמוד. וכן ביארו התוספות שם בד"ה בלולה- פירש רבינו תם דבתלמוד שלנו אנו פוטרין עצמנו ממה שאמרו חכמים (מסכת עבודה זרה יט.) לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בש"ס. ע"כ. נמצא שלכל הדעות צריך אדם ללמוד את כל התורה, אלא שלדעת רבינו תם, על ידי לימוד הגמרא לומד כל התורה.
ובשלחן ערוך (רמו, ד) פסק כדעת הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה א, יא) שישלש את לימודו בכל יום בתחילת לימודו ואחר כך עיקר לימודו יהיה בתלמוד: חייב לשלש את זמן למידתו, שליש בתורה שבכתב, ושליש בתורה שבעל פה, ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר ויבין במדות שהתורה נדרשת בהן עד שידע היאך הוא עיקר המדות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה, וענין זה הוא הנקרא גמרא. במה דברים אמורים בתחלת תלמודו של אדם אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד לפי רוחב שיש בלבו ויישוב דעתו. ע"כ. ואילו הרמ"א פסק כדעת רבינו תם וכתב דיש אומרים שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא, במשנה וגמרא, אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל (טור בשם ר"ת).
ומכל מקום לכל הדעות ברור שהכונה היא לענין שגמרא היא עיקר הוראה, ובימינו בכדי ללמוד הוראה לומדים ש"ס, ראשונים, שלחן ערוך ופוסקים אחרונים. ולכן בתחילה בישיבה לומדים את דרכי הלימוד והעיון כמבואר לעיל, אך לאחר מכן כשמתחתנים, לומדים בכולל הלכות מתוך סוגיות הש"ס והשלחן ערוך והפוסקים האחרונים. וכפי שביאר בשו"ת יחוה דעת (חלק ו סימן נב ד"ה אולם הנה), שהראה שכיום אין פוסקים הלכות מהתלמוד אלא מהשלחן ערוך ומפרשיו. ואמנם בתשובה זו דן, על מי שאין באפשרותו ללמוד תורה כל היום. אך בדרך אגב התייחס לנידון דינן. וז"ל: כתבו הפרישה והשפתי כהן יורה דעה (סימן רמו ס"ק ה), יש בעלי בתים שנוהגים ללמוד בכל יום תלמוד עם פירוש רש"י ותוספות, ואינם לומדים בספרי הפוסקים, אבל נראה שהעיקר הוא ללמוד בספרי הפוסקים, ואינם יוצאים ידי חובת תלמוד תורה בלימוד גמרא רש"י ותוספות. וזה ששנינו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא (מגילה כח:), היינו הלכות פסוקות. ורק תלמיד חכם שלומד תשע שעות ביום, ילמוד תלמוד עם פירוש רש"י ותוספות, הואיל ויש לו פנאי גדול ללימוד תורה, אבל בעלי בתים שאין להם פנאי ללמוד יותר משלש וארבע שעות ביום, לא ילמדו בהם תלמוד לבד, אלא גם פוסקים. ע"כ.
ולכן בודאי שבנידון שלנו יש להעדיף לימוד ההלכות, שהם הלכה למעשה, על לימוד התלמוד, שאין למדים הלכה מפי תלמוד (בבא בתרא קל:). וכן כתב רבינו יהוסף הלוי אבן מיגאש בתשובה (סימן קיד), שאף בדורו אין מי שיגיע בלימוד התלמוד להורות ממנו הלכה למעשה, ואותם שמדמים להורות הלכה מחוזק עיונם בתלמוד ראוי למונעם מזה. והגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספר יערות דבש כתב, כל מי שלא למד הלכות שבת על בוריין פעמיים ושלש לא יוכל להמלט מעון חילול שבת, הן מדאורייתא הן מדרבנן. והביאו הגאון מליסא בדרך החיים (דף קיד ע"ב), וסיים, ועל זה ידוו כל הדווים, שכמה מופלגים בתורה עוסקים בפלפול ובחריפות בתלמוד, ואילו בהלכות שבת אינם בקיאים כלל, ובאים לידי ספק חילול שבת. וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בספר כף החיים (כט אות ג ו-ט). והוא הדין לשאר הלכות לדעת מה יעשה ישראל. ומה בצע בלימודו בש"ס ובראשונים אם אינו מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא בדינים המצויים והמתחייבים על פי פסקי השלחן ערוך ורבותינו האחרונים אשר מפיהם אנו חיים. וכן פסק המשנה ברורה (בסימן קנה סק"ג) כדברי הש"ך הנ"ל, שבעלי בתים שיש להם רק ג' וד' שעות ביום, עליהם ללמוד גם פוסקים, ואינם יוצאים ידי חובת מצות תלמוד תורה על ידי לימוד גמרא בלבד. ומה שאמרו בחגיגה (י.) וליוצא ולבא אין שלום, זה היוצא מש"ס בבלי לירושלמי, או להיפך, זהו בזמנם שהיו פוסקים הלכה גם מהתלמוד, לפי רוחב דעתם והבנתם, שלבם של ראשונים כפתחו של אולם, ואנו כמלא מחט סדקית (עירובין נג). ע"כ. נמצא שעיקר ההוראה לומדים כיום מהפוסקים שהרי אין אפשרות כיום להוציא הלכה מהש"ס. אבל בשביל ללמוד הלכה יש ללמוד את הסוגיא בש"ס היטב וכן את עיקרי הראשונים המדברים בסוגיא, וטור בית יוסף שלחן ערוך והמפרשים.
ובשו"ת יביע אומר (בהקדמה לחלק א ולחלק ג) האריך בענין דרכי הלימוד, שעיקר הלימוד הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ואעתיק לפניך חלק מדבריו. וז"ל (בס"ק ט): תכלית הלימוד ועיקרו הוא בכדי לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, להלכה ולמעשה. וכמ"ש חז"ל (קידושין מ:) תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה. ולכן עיקר הלימוד צריך להיות בעניני אורח חיים ויורה דעה הנוהגים למעשה גם בזמן הזה, כדי שידע לקיים המצות כהלכתן, וגם להמנע מלהכשל באיסורי תורה ואיסורים דרבנן. ולא כמו שנוהגים מקצת תלמידי חכמים בישיבות מסויימות שעוסקים בכל זמנם בפלפול בסדר קדשים וטהרות שאינם נוהגים כלל בזמן הזה, אלא הלכתא למשיחא, שהיא בבחינת דרוש לקבל שכר (כמבואר בזבחים מה.) ואילו בענינים הנוהגים בזמן הזה אין להם חלק ונחלה, ואינם בקיאים אפילו בהלכות שבת ובהלכות תפלה וברכות, גם בענינים הנוהגים באופן תמידי, ופעמים רבות שנכשלים גם בדברים הידועים אפילו לבעלי בתים הקובעים עתים לתורה באורח חיים ויורה דעה. וכבר צווחו על זה קמאי דקמאי (בברכות מט.) ברכת מזונא לא גמרינן ואתנויי מתנינן.
ונודע מה שכתב הגאון רבינו יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו יערות דבש, שכל מי שאינו לומד הלכות שבת על בוריין, וחוזר עליהן לפחות פעמיים שלש, לא יוכל להמלט מחילול שבת בשוגג, הן במלאכות דאורייתא הן באיסורי שבות דרבנן. והביאו הגאון מהר"י מליסא בסידור דרך החיים (קמח סעיף ג), וכתב על זה: ועל זה ידוו כל הדווים שכמה תלמידי חכמים מופלגים בתורה עוסקים בפלפול וחריפות, ואילו בהלכות שבת אינם בקיאים, ובאים לידי ספק חילול שבת. אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. ע"כ. וכ"כ הגאון הרב חיים פלאג'י בכף החיים (סי' כט אות ח' וי"א).
והן אמת שעל כל תלמיד חכם ללמוד גם בסדר קדשים וטהרות. וכמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות (סוף מנחות). וכבר אמרו (מנחות קי.) תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה בית המקדש. וכל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם. וכן כתב הרב באר שבע (בסוף הקדמתו). אולם כל זה לאחר שהשלים חובתו בידיעת ובבקיאות הדינים הנצרכים להלכה ולמעשה. וכמו שהסביר בטוב טעם ודעת הגאון רבי זלמן בשו"ע (תלמוד תורה ב, ט). וז"ל: "אדם כזה (שכחן בטבעו. וראה בהמשך שכתב כך גם על הזכרן) צריך שיהיה כל לימודו בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן לקיים המצות כהלכתן וליזהר מליכשל באיסורים חס ושלום והם דברים שאי אפשר לישאל תמיד לחכם המורה שבעיר או שלא יהיה יודע לישאל ולהסתפק כלל אם לא ילמדם תחלה דהיינו רוב אורח חיים כמעט כולו ומיעוט יורה דעה ומעט באבן העזר וחושן משפט כל הלכה ברורה בטעמה מהתלמוד ומפרשיו כמו הרא"ש או הב"י לפחות ולחזור עליהן לעולם. וגם מי שדעתו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבעל פה יש לו ללמוד ולחזור תחלה הלכות הללו הצריכות למעשה כי יש להן דין קדימה על שאר כל ההלכות שאין צריך למעשה כל כך". עכ"ל יביע אומר. ועיין שם שהאריך.
ומכל מקום נמצא ברור שצריך ללמוד את כל חלקי התורה כמבואר ברמב"ם (דלעיל הלכות תלמוד תורה א, יא) דחייב לשלש את זמן למידתו, שליש בתורה שבכתב, ושליש בתורה שבעל פה, ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו. ע"כ. וכן פסק בשלחן ערוך (רמו, ד) כדברי הרמב"ם הנ"ל. וכפי שכתב בשלחן ערוך הרב (הלכות תלמוד תורה א, ד): אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה לבוא בגלגולים רבים עד שתקיים כל התרי"ג מצות במחשבה דיבור ומעשה. ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן על דרך שאמרו חכמים על פסוק "זאת תורת החטאת" (ויקרא ו, יח) שכל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת. ועוד אמרו חכמי האמת שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס (פשט רמז דרש סוד) כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע. וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא מעט צריך לבוא בגלגול עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה ואי אפשר לה להתתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו ולכן אמרו חכמים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כדי שלא יצטרך לבוא בגלגול לעולם הזה. ע"כ.
וכן כתב המשנה ברורה (ביאור הלכה סימן קנה ד"ה עת ללמוד) דיש לאדם ללמוד כל חלקי התורה. וז"ל: כמה אנשים מרפים ידיהם מן התורה לגמרי והסיבה הוא מפני שאינם יודעים גודל החיוב שיש בזה. וכבר אמרו חז"ל ויתר הקדוש ברוך הוא על עון עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עון ביטול תורה.
ואיתא במדרש משלי (פרק י) אמר רבי ישמעאל בוא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקדוש ברוך הוא לדון את כל העולם כולו. בזמן שתלמידי חכמים באים לפניו אומר לכל אחד מהם כלום עסקת בתורה, אמר לו הן, אומר לו הקדוש ברוך הוא הואיל והודית אמור לפני מה שקרית, ומה ששנית בישיבה, ומה ששמעת בישיבה, מכאן אמרו כל מה שקרא אדם יהא תפוש בידו, שלא תשיגהו בושה ליום הדין, מכאן היה רבי ישמעאל אומר אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה. בא לפניו מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקדוש ברוך הוא הופך את פניו ממנו, ושרי גיהנם מתגברים בו כזאבי ערב, ונוטלין אותו ומשליכין אותו לתוכה. בא לפניו מי שיש בידו שני סדרים או שלשה, אז הקדוש ברוך הוא אומר לו בני כל ההלכות למה לא שנית אותם, ואם אומר הקדוש ברוך הוא הניחוהו, מוטב, ואם לאו עושין לו כמדת הראשון. בא לפניו מי שיש בידו הלכות, הקדוש ברוך הוא אומר לו בני תורת כהנים למה לא שנית, שיש בה טומאה וטהרה, וטומאת שרצים, וטהרת שרצים, וכל דין שדנו ישראל לא דנו אלא מתוכו. בא לפניו מי שיש בידו תורת כהנים, אומר לו הקדוש ברוך הוא בני חמשה חומשי תורה למה לא שנית, שיש בהם קריאת שמע ותפילין ומזוזה. בא לפניו מי שיש בידו חמשה חומשי תורה, אומר לו בני למה לא למדת הגדה ולא שנית, שבשעה שחכם יושב ודורש אני מוחל ומכפר עונותיהם של ישראל, ולא עוד אלא בשעה שעונין אמן יהא שמיה רבא מברך, אפילו נחתם גזר דינם אני מוחל ומכפר להם עונותיהם. בא לפניו מי שיש בידו הגדה, אומר לו הקדוש ברוך הוא בני תלמוד למה לא שנית. בא מי שיש בידו תלמוד, הקדוש ברוך הוא אומר לו בני הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, שאין הנאה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה מציצין ומביטין כסא כבודי היאך הוא עומד, רגל הראשונה במה היא משמשת, שנייה במה היא משמשת, חשמל היאך הוא עומד, ובכמה פנים הוא מתהפך בשעה אחת, לאי זה רוח הוא משמש. גדולה מכולם עיון כסא הכבוד היאך הוא עומד. מכאן היה רבי ישמעאל אומר אשרי תלמיד חכם שהוא משמר תלמודו בידו, כדי שיהא לו פתחון פה להשיב ליום הדין לפני בוראו, אבל אם עזב תלמודו והניחו, משיגו בושה וכלימה ליום הדין. עי"ש. והאיש אשר אינו מזרז את עצמו לקבוע לו עתים לתורה בכל יום בודאי ישאר ריקם מכל חס ושלום ומה יענה ליום הדין והחכם עיניו בראשו. ע"כ. הרי שצריך ללמוד כל חלקי התורה.
ואמנם בענין לימוד הסוד כתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ד, ד) אין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות, ואף על פי שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הוויות דאביי ורבא, אף על פי כן ראויין הן להקדימן, שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה, ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא, ואפשר שידעם הכל קטן וגדול איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר. ע"כ. וכדבריו פסק הרמ"א (בשו"ע רמו, ד): אין לאדם ללמוד כי אם מקרא, משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם, ובזה יקנה העולם הזה והעולם הבא, אבל לא בלמוד שאר חכמות (ריב"ש סימן מה ותלמידי רשב"א). ומכל מקום מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות, ובלבד שלא יהיו ספרי מינים, וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס. ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין, והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות. ע"כ.
וכן כתב בספר ילקוט יוסף (סימן רמו סעיף כ): אף על פי שערך לימוד הקבלה נשגב מאד ליראי ה' ולחושבי שמו, ואין ערוך אליו, מכל מקום כל זה בתלמיד חכם אשר יראת ה' היא אוצרו, וכבר מילא כרסו בש''ס ובפוסקים, בעיון זך וטהור, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ובקי בהלכות הנהוגות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ולא טוב עושים אותם דרשנים הדורשים ברבים בסוד השי''ת, ויש שם אנשים שאינם הגונים להבין את הדברים על בוריין, שלא יתכן שאדם שלא למד כל הצורך בש''ס ובפוסקים, ואינו בקי בכל הדינים, שילך לגדולות ממנו. וגם מי שזכה ועוסק בתורת הנסתר, לאחר שנעשה בקי בכל הש''ס כולו, לא יסיח דעתו מלימוד הש''ס והפוסקים. ובודאי שמי שאינו נשוי, או שאינו למעלה מעשרים שנה, שאסור לו ללמוד תורת הנסתר כלל. כן הוא בשו''ת יחוה דעת (חלק ד סימן טז עמוד רמא) וביביע אומר (חלק י יורה דעה סימן כג).
