ז שאלה. כיצד ילמד הרוצה להיות בקי בהוראה?
תשובה. ילמד את הסוגיא מהש"ס והראשונים המפורסמים על הסוגיא. לאחר מכן ילמד טור בית יוסף שלחן ערוך ומפרשיו. ואחר כך ילמד בספרי השאלות ותשובות הקשורים לענין. וישמש מורי הוראה. ודע שלימוד ההלכה חשוב עד מאוד דאמרו חז"ל (ברכות ח.) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.
מקורות: בכדי ללמוד להורות, יש על הלומד ללמוד את הסוגיא בשורשה מסוגיות הש"ס, גמרא רש"י תוספות והראשונים העיקריים בסוגיא רי"ף רא"ש ורמב"ם וכיו"ב. וכמ"ש הגאון רבי חיים בן עטר בספר ראשון לציון (דף לב ע"ד): "אין מספיק לאדם לומר אלמד דיני איסור והיתר בשלחן ערוך לדון ולפסוק על פיו, אלא ידע שכל עוד לא נודע לו עיקר ושורש הדין מהש"ס והראשונים, אינו יכול לעמוד על אמתת הדבר". ע"כ. ורמזו על זה חז"ל (ירושלמי שבת פרק יט) כל תורה שאין לה בית אב, אינה תורה. ולאחר מכן יש ללמוד בבית יוסף שהביא את שיטות הראשונים העיקריות וכתב כיצד היא הטיית הדין. ולאחר מכן יש ללמוד שלחן ערוך ומפרשיו. ולאחר מכן יש ללמוד בספרי הפוסקים האחרונים שדנו בנושא.
וכל זאת מתוך עיון הבנה וסברא ישרה כמבואר בשו"ת יביע אומר (חלק א אורח חיים דברי פתיחה ד"ה והנה) שכתב: והנה דרכי ההוראה ונתיבותיה על ידי ההיקש והגיון הברור לדמות מילתא למילתא, ולהבין ולהשכיל אחרית דבר מראשיתו ועל פי המדות שהתורה נדרשת בהן, וכללי הגמרא והפוסקים (ומעין מה שכתוב ברמב"ם הלכות תלמוד תורה א, יא, ובשו"ע יו"ד רמו, ד). וגם כשיש מקום לחילוקים, הסברא הישרה מכרעת הפסק על פי דרכי העיון המקובלים. ע"כ. אך אם ילמד רק סוגיות הש"ס לא יוכל להורות מתוך לימודו, כיון שהעיקר למעשה יש לפסוק על פי השלחן ערוך שכל בית ישראל קיבל הוראותיו.
ועצה טובה שילמד בתחילה בענין הלכות מעשיות, בכדי שידע כיצד לנהוג בעצמו בחיי היום יום ולא ייכשל, וכן בכדי שיוכל לזכות את הרבים. כפי שכתב ביביע אומר (בהקדמה לחלק א): עיקר הלמוד אצל אברכים נשואים תלמידי חכמים צריך להיות בעניני אורח חיים ויורה דעה הנוהגים למעשה גם בזמן הזה, כדי שידע לקיים המצות כהלכתן, וגם להמנע מלהכשל באסורי תורה ואסורי דרבנן. ולא כמו שנוהגין מקצת תלמידי חכמים בכוללים מסויימים שעוסקים בכל זמנם בפלפול בסדר קדשים וטהרות שאינם נוהגים כלל בזמן הזה, אלא הלכתא למשיחא, שהוא בבחינת דרוש וקבל שכר (כמבאר בזבחים מה.) ואלו בענינים הנוהגים בזמן הזה אין להם חלק ונחלה, ואינם בקיאים אפילו בהלכות שבת, ופעמים רבות שנכשלים גם בדברים הידועים אפלו לבעלי בתים הקובעים עתים לתורה באורח חיים ויורה דעה. וגם על ידי שילמד היטב הלכות הנהוגות בזמן הזה, יוכל ללמד את העם דרך ה', ולזכות את הרבים, וכבר אמר חז"ל "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" (דניאל יב, ג) שהכוכבים נראים לנו כקטנים, אבל הם גדולים פי כמה וכמה מכדור הארץ, וכך הוא ערך מצדיקי הרבים.
ובאמת, שחוב קדוש מוטל על כל אברך, ובפרט מי שחננו השם יתברך בלשון למודים, נופת תטפנה שפתותיו, למסור שעורי הלכה להמון העם וללמדם את דרך ה' בהלכות המצויות. כמו הלכות קריאת שמע ותפלה, הלכות שבת ומאכלות אסורות. הלכות טהרת המשפחה ודיני המועדים, הלכות תרומות ומעשרות וחלה, דיני רבית ומשא ומתן, וכדומה. ואם לא ידע בעצמו את ההלכות המצויות, כיצד יזכה את הרבים בדבר ה' זו הלכה.
ואיתא בגמרא נדה (עא.) תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. וכתב המאירי שם וז"ל: שאחר ששנה הסוגיא דרך מחקר ומשא ומתן מעלה בידו הראוי לברור דרך פסק וקובען לעצמו הלכות הלכות, מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שעל ידי כך מתיישר בהוראה יפה יפה, ונמצא מזכה את הבריות בהוראותיו ואינו מכשילן כשאר התלמידים שאין נוהגין כן, ע"כ. וכתב הרמ"א בהג"ה (יו"ד רמב, ל), שבזמן הזה עיקר הרבנות אינו תלוי במי שלמודו פלפולים וחלוקים בלבד, רק במי שלמד גם פסק הלכה ועיון, והעמידו על האמת והישר.
גם הגאון רבי יהונתן אייבשיץ כתב: עיקר הלמוד הוא ללמד שלחן ערוך לדעת דרכי ה', ובני אדם שלומדים פלפולים בלבד, והלכות שיש בהן מניחים, ימותו בלא חכמה ללמד שלחן ערוך. עכ"ל היביע אומר הנ"ל. עי"ש שהאריך בזה.
בענין שימוש מורי הוראה זה שייך גם בימינו ונלמד ממה שאמרו חז"ל אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה שנאמר "פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו" (מלכים ב, ג) למד לא נאמר, אלא יצק. מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה (ברכות ז:). ואמנם כתבו הפוסקים (ילקוט יוסף רמו, ו) שמה שנאמר חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה (תענית ז.) שדבר זה לא שייך בימינו שיש ספרים. מ"מ ככל שמשמש יותר מורי הוראה כך לומד דרכי הפסיקה. (בפרט בענין ראיית מראות. וכן בענין הגהת סת"ם, שישנם שלמדו את כל ההלכות אך לא שמשו מורי הוראה ופוסלים מזוזות ותפילין לשוא).
