ח שאלה. מה זה מודעות עצמית, ומדוע היא חשובה כל כך בשלב פרק הנישואין?
תשובה. מודעות עצמית היא התבוננות של האדם על עצמו כאילו מתבונן על עצמו מהצד. ועל ידי כך מגלה שהתנהגות של הסובבים אותו, שנחשבת בעיניו כאינה ראויה ביותר, הוא עצמו נוהג בדיוק באותה התנהגות שאינה ראויה, ושלא שם לב לכך, עד שמגביר את המודעות עצמית שלו על ידי התבוננות עצמית.
ונושא זה של מודעות עצמית חשוב על למאוד אם מעונין לבנות בית נאמן בישראל, מכיון שבכך נמנע מלהתנהג בסוגי התנהגות שלא ראויים בעיני עצמו. כגון דיבור בקול רם שאינו נעים או אינו מתחשב בשעות שינה, או התנהגות לא מכובדת, או יחס מזלזל בזולת, או חוסר הגיינה אישית כגון צחצוח שיניים, מקלחת, החלפת גרביים, כיבוס חולצה וחליפה. חוסר שימת לב לכך שמשאיר אחריו מקום שאינו מסודר, מטבח, מטה, מקלחת, ועוד כיוצ"ב דברים שאדם משנה אותם אך ורק אם מגביר את המודעות העצמית של עצמו, ושיכול בקלות לשנות אותם אם רק היה שם לב לכך, ומאידך הם מאוד מפריעים לזולת, ופעמים רבות, גם לא נעים לזולת להתריע עליהם בפני בן הזוג, וגורם לחוסר נעימות מתמשך ויתכן אף שנים רבות עד מאוד. ועם מעט התבוננות עצמית ובעקבותיה הגברת המודעות העצמית, נעים לחיות לצד אותו אדם.
מקורות: יש להבחין בענין המודעות העצמית, בין התנהגות הנובעת מחוסר שימת לב, שיכול לשנות בקלות, לבין התנהגות הנובעת ממידות לא טובות, שדרושה עבודה רבה לשנותה (כגון מידות הכעס, הגאוה, התאוה, העצלות ועוד). אמנם המודעות העצמית משפיעה על האדם גם לשנות גם את המידות שלו, אך בפרק זה כונתינו לפעולות שאדם יכול בקלות לשנות, אלא שחסרה לו המודעות העצמית למעשיו, דהיינו ששם לב למעשיו, משנה אותם באופן מידי.
אפשר מצוא רמז בחז"ל לענין המודעות העצמית, שאמרו חז"ל בענייני נגעים "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו" (נגעים ב, ה) והסבירו בעלי המוסר, שאף שהמשנה דברה בנגעים ממש, מ"מ רמז הוא גם לענייני ההתנהגות של האדם עצמו, כמ"ש בספר תולדות יעקב יוסף (שמות פרשת בא ד"ה ובזה יובן כהן) "וז"ש במשנה "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו" (נגעים ב, ה), שאינו רואה חוב לעצמו". ע"כ. (רמז זה מובא בספרים רבים) ורמז הוא, לומר שטבע האדם להסתכל על מעשי סביבתו ולשפוט אותם, אך אינו שם ליבו שהוא עצמו נוהג באותה התנהגות. וככל שיגביר את המודעות העצמית, יתבונן על מעשיו שלו עצמו.
אחד הדברים המגבירים ביותר את המודעות העצמית הוא לימוד המוסר, ובכל אופן, התבוננות אישית של האדם על עצמו, היא הדבר המשפיע ביותר להגברת המודעות העצמית. לענ"ד הדרך להבהיר את החשיבות הגדולה כל כך של המודעות העצמית, בבניית בית נאמן ישראל, היא הזכרת דוגמאות קטנות מחיי היום יום, שכשאדם קורא אותם, הוא נזכר שאכן פלוני פלוני מתנהגים בצורה כזו, אף שאותם אנשים מאוד נחמדים לזולת וכו', וחש פתאום שגם הוא עצמו מתנהג באותם דרכים מבלי משים. ולהלן מספר דוגמאות מצויות המפריעות לזולת. ואמנם בדברים אלו יכולות להיות אין ספור סוגי התנהגויות שעל האדם לשנות אותן בעקבות מודועת עצמית, אלא שהבאתי רק כמה דוגמאות בסיסיות ביותר, ותן לחכם ויחכם עוד. למשל: דיבור בקול רם שאינו נעים או מפריע לישון. חוסר נקיות אישית, הגורם לריחות שאינם נעימים מחמת זיעה מהגוף או מהלבוש (אף שאדם לפני החתונה לא היה כל כך מקפיד על כך, לאחר החתונה חייב אדם להגביר את המודעות העצמית בענין זה, דהיינו: ש'חייב' אדם להתקלח כל יום! וכן להחליף גרביים כל יום! וכן לנעול נעלי עור, ולא עשויים מפלסטיק הגורמים לריח שאינו נעים, וכן גרביים מאה אחוז כותנה, ללא פוליאסטר. וכן לצחצח שיניים כל יום, על מנת שלא יהא ריח מהפה, עד שקשה לשהות במחיצתו. וכן להתבונן אם חולצתו חליפתו ונעליו ושאר חפציו אינם מריחים בריחות שאינם נעימים, שפעמים אדם מתרגל לעצמו, ולא חש שזה מפריע לסביבה). וכן בענין השארת מקום מסודר ונקי כפי שכתבנו בתשובה, (הדבר מצוי מאוד שיש שלא שמים ליבם, שמלכלכים את האסלה ולא מנקים אחריהם, כל שכן שיש שלא שמים לב ומלכלכים את הפלסטיק שעל האסלה, ודבר ידוע שכשרואה אחר שעושה כך מקפיד מאוד, אך לא שם לבו שהוא עצמו נוהג כך. וד"ל.). וכן יתבונן בדרך אכילתו, אם אוכל בצורה לא נעימה לזולת, או שמכניס את מזלגו האישי לצלחת מרכזית או ששותה מכוס קידוש למשל ונותן מאותה כוס לאנשים זרים, חתן כלה וכיוצ"ב. או שאינו מקשיב לזולת, אלא רק משמיע את עצמו. או שמשבח ללא הפסקה את מעשיו הטובים, ומאידך כששומע אחר שנוהג כך בז לו בלבו, שנראה כגאותן. וכן הלאה ישנם סוגי התנהגות רבים, שעם מעט שימת לב, אדם יכול לשנות אותם ויהיה לסביבה כולה, ובפרט לאשתו, נעים לשהות במחיצתו ו"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט).
ואל יזלזל אדם בענין זה של מודעות עצמית, שישנם זוגות רבים שבגלל דברים פעוטים מעין אלו, גרמו לפירוק הבית, ח"ו, כגון בגלל הגיינה אישית או התנהגות שאינה עדינה או חוסר סדר וניקיון, ומי שעוסק בענייני שלום בית יכול להעיד על כך בבירור (ובמקרים קיצונים הגורמים לחשש פירוק הבית, הדבר נובע על פי רוב, גם במידות שאינן טובות, ולכן במקרים כאלו לא די להעיר למוסר אוזנו שלא נוהג כשורה, כיון שקשה לו לשנות את מידותיו) ו"ישמע חכם ויוסף לקח, ונבון תחבולות יקנה" (משלי א, ה).
