יד שאלה. כמה פגישות יש להיפגש עד שמחליטים להינשא, והאם על ההורים 'ללחוץ' על החתן או הכלה להזדרז בהחלטה אם להינשא?
תשובה. יש להיפגש לפחות חמש פגישות עד שמחליטים סופית להינשא. ואין להחפז בהחלטה זו, שכל פגישה גורמת לכל צד ברירות דעת אם מעונינים או לאו. ויש בזה חשיבות גדולה שיתחתנו מתוך החלטה ברורה ולא מתוך ספקות. ולכן אף שצד אחד החליט כבר, ינהג בחכמה, ויתן גם לצד השני את האפשרות שההחלטה תתיישב על ליבו ויחליט בצורה ברורה שחפץ בכך. ופעמים שמזדרזים מידי בשלב זה, והדבר יכול לגרום לאחר מכן, או לעצור את תהליך השידוך בשלב מתקדם, או להיות ממורמר בליבו במשך חייו על ההחלטה מתוך חפזון ולא מתוך שיקול דעת ברור.
ומכאן שאין להורים בשום אופן להחליט עבור בנם או ביתם להינשא עם אדם זה או אחר, ואין להם ללחוץ עליהם בהחלטה גורלית זו. אלא יתנו להם את הזמן שזקוקים לו בכדי להחליט. ואמנם חשוב מאוד שההורים יהיו בסוד העניינים וייעצו לבנם או ביתם, ויקשיבו לו ויתמכו בהם, שמשענת זו חשובה עד מאוד, ובכך גורמים לייחסים בריאים, ובבוא העת אם חס ושלום בנין הבית לא יעלה יפה, ויצטרכו את עזרתם, הם ישתפו את ההורים, כך שיוכלו לסייע להם בזמן קריטי, ובכך להציל את שלום הבית בביתם.
מקורות: אחד הדברים השכיחים מאוד אצל משודכים הוא נושא הספקות העולים להם לאחר שהחליטו להינשא. ובכדי להפחית ספקות אלו חשוב מאוד שיפגשו מספר פעמים שמספיק להם על מנת להחליט באופן ברור שמעוניינים בבן או בת זוג אלה. ואמנם יתכן שגם לאחר פגישות רבות, לא תהיה להם החלטה נחרצת, אך ברור שאם כבר החליטו להינשא, זה יהיה מתוך שיקול דעת ולא מתוך פזיזות.
ולכן אין להורים להפעיל 'לחץ' על הבחור או בחורה להחליט מהר, מכיון שהדברים צריכים להתקבל על ליבם. ופעמים שההורים הם 'המחליטים', והדבר יכול לגרום למשקעים במשך שנים רבות, אצל בנם או ביתם. ודבר זה בטעות חמורה יסודו, שהיחידים שצריכים להחליט את ההחלטה הסופית הם בני הזוג בעצמם ולא ההורים או רב או שום גורם אחר. ולכן אם אחד מהצדדים מרגיש שצריך עוד כמה פגישות בכדי להחליט, על ההורים להבין זאת, ולתת את הזמן הדרוש לכך, וכך צריך לנהוג גם השדכן וכן הצד השני המשודך. ובכל אופן לא יחליטו החלטה סופית לפני שיפגשו לפחות חמש פגישות, מכיון שכל פגישה נותנת לאדם אפשרות להחליט בצורה ברורה, אם רוצה בבן זוג זה, או אינו חפץ בהם (אלא אם כן לשני הצדדים ברור מעבר לכל ספק שמעונינים אחד בשני, ובאופן כזה אין מניעה להחליט אף לאחר פגישה אחת. וגם במקרה כזה, יעשו עוד כמה פגישות הכרות, לפני שמודיעים לרבים על החלטתם על מנת שיוכלו בנקל לחזור בהם, אם ירצו. ואין לזלזל בפגישות אלו גם במצב כזה, מכיון שהיו דברים מעולם ומה שהיה נראה כמוצלח ביותר ברגע הראשון, נראה אחרת לגמרי לאחר הכרות נוספת).
ואף שיש 'המייעצים' לא להפגש פעמים רבות, אלא להחליט לאחר שלש פגישות אם להינשא, וטענה בפיהם שאם נפגשים יותר מידי, לבסוף יכולים להוריד את השידוך. לענ"ד עצה זו אינה נכונה, מכיון שאדרבא, אם אחד מהצדדים מקבל החלטה לאחר מספר פגישות שאינו חפץ בצד השני, הרי עדיף שכך, מאשר יחיו כל חייהם עם אדם שלא היו חפצים בו, וכל זאת בגלל שהיו נחפזים להחליט לאחר שלש או ארבע פגישות.
והדבר אינו הגיוני בעליל, שאנשים המעונינים לקנות חפצי בית, בודקים פעמים רבות עד שמחליטים אם לקנות או לאו, ואילו החלטה גורלית כזו, יש החושבים שיש לעשות מתוך מחשבה פזיזה ולא אחראית.
וידוע המעשה שבחור התייעץ עם החזון איש זצ"ל שמצד אחד היה מאוד חפץ בבחורה, מכיון שיש לה נתונים מצויינים, ומצד שני אינו מתחבר אליה, ולכן קשה לו להחליט להינשא. והשיב לו החזון איש זצ"ל, שייפגש ככל שצריך עד שלבסוף ירגיש בליבו שהוא שלם עם ההחלטה. ע"כ. ולכן העצה היא להפגש מספר פגישות עד שברור לו שחפץ, והדבר יכול להיות אף עד עשר פגישות ועוד יותר מכך, ובתנאי שיודיע לצד השני מראש, דרך השדכן או באופן אחר, שמבקש עוד פגישה ועוד פגישה לצורך בירור נוסף, מכיון שיש לו עדיין אי אלו ספקות, וזאת על מנת שאם יבטל לבסוף, לא יהיה מפח נפש גדול לצד השני.
ועם כל זאת על ההורים להיות בסוד העניינים להקשיב ולייעץ לבניהם, אך לא באופן אגרסיבי ולוחץ, כאמור, אלא מתוך התחשבות מירבית בהרגשותיו של בנם או בתם. ואם חפצים שבנם או ביתם יתחתנו בגיל צעיר יחסית, עליהם לדבר על הדבר בבית, כבר כמה שנים לפני כן, שכן מצפים, על מנת שהבן או הבת יהיו מוכנים לכך נפשית. ולא ינהגו אחרת, שבזמן שהגיע הבן לפרקו, יחלו בבת אחת להפעיל עליו כח שכנוע שיחליט מהר, מכיון שפעולות אלו לא נושאות פרי במהרה, וכן גורמות שלבסוף יחליט להתחתן מתוך מחשבה פזיזה, ולא מתוך שיקול דעת, והרגשה פנימית ברורה.
ועם כל זאת, על הבחור או בחורה לדעת שאין דבר מושלם, ולכן אל יעוררו בליבם ספק אם להתחתן, על כל פגם קטן שיש בצד השני, שאין לדבר סוף. אלא כיון שרוב ככל הדברים מתאימים להם, יבטחו בקב"ה שעושים צעד נכון, ומה' מצעדי גבר (תהלים לז, כג), ומה' אשה לאישה (מועד קטן יח.), ויתחתנו בשמחה בכדי לקיים את מצות התורה "לא תוהו בראה לשבת יצרה" (ישעיה מה, מח) וזאת מתוך בטחון גמור בקב"ה ישתבח שמו, שיסייע להם להקים בית נאמן בישראל, ואמרו חז"ל (ברכות ו:) "כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים", כל שכן החתן והכלה עצמם כשהם שמחים בשמחה של מצוה, שהם כעוסקים בבנין בית המקדש עצמו ממש.
