מאחר ועם ישראל הוא העיקר מדוע הוא מיעוט בעולם?

ט שאלה. מאחר ועם ישראל הוא העיקר מדוע הוא מיעוט בעולם?

תשובה. נסתרות דרכי האל, אלא שיש לומר שכך הוא טבע הבריאה שכל דבר חשוב יותר, הוא המועט. מיעוט חכמים, מיעוט אדמת עידית, מיעוט יהלומים וכן על זה הדרך (ספר החינוך).

והקב"ה בחר בנו למרות שאנו המעט, כמו שכתוב בתורה "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים. כי מאהבת ה' אתכם" (דברים ז, ז). שכידוע ישנם בעולם 7.2 מליארד בני אדם, ועם ישראל מונה בערך שמונה עשר מליון. ומתוכם המיעוט הינם יראי ה' ומתוכם המיעוט תלמידי חכמים, ויותר מועטים הם הצדיקים, בבחינת "צדיק יסוד עולם" (משלי י, כה). ומכאן שלכל אחד מעם ישראל יש אחריות גדולה, שכל השפע בעולם הוא בזכות עם ישראל.

מקורות: כל דבר חשוב יש מעט בעולם, ספר החינוך בהקדמה: ואם ישאל עוד, אחר שהיא תשלום היצירות למה נתנה לעם אחד מעמי העולם ולא לכולם. גם בזה היתה תשובתו פשוטה להשיב, שאין דעת הנוצר משיג כוונת יוצרו. אבל מכל מקום גם לזה אפשר למצוא בו קצת טעם לפי מנהגו של עולם. הלא ידוע כי בכל דברי העולם השפל פסולת מרובה בו על העיקר, גם בעיקר חלק ממנו נבחר בו מן הכל, כאלו תאמר רוב קרקעות שבעולם אינם עידית אלא מיעוטם, וגם בעידית חלק ממנו עידי עידית, וכן הדבר גם בפירות העולם ובמיני הבהמות והעופות. ואם כן גם במין האנושי נהיה הדבר כן, לדמותו למיני העולם השפל, אחר שהוא משותף עמהם בקצתו, שהוא בעל גוף נפסד כהם, אין תימה בדבר. ועל כן נבחר ממין האדם חלק אחד והוא ישראל, והוא המעט מכל העמים, וברוך השם היודע כי הם מבחר המין האנושי, ובחרם להיות נקראים עמו, ונתן להם כל עיקרי החכמה. 

ואולם גם לכל שאר מין האדם נתן דרך להבדילם מן הבהמות, והם שבע מצות שהצטוו בהם כל בני העולם בכלל, כמו שנכתוב על כל אחת מהם בעזרת השם. וגם בעם ישראל בעצמו חלק מהם נבחר יותר, והוא שבט לוי שנבחר לעבודתו תמיד. וכן הדבר גם כן בכדור הארץ, שיש בה חלק נבחר מן הכל, וידע השם כי המבחר שבה הוא ארץ ישראל, והיה רצונו להושיב בה מבחר מין האדם. גם באותו מבחר הארץ, הטוב שבו הוא ירושלים, ועל כן נבחרה להיות משכן התורה ומקום העבודה, וממנה יתברך כל כדור הארץ, כי שם צוה ה' את הברכה (תהילים קלג, ג). ע"כ. 

ומעין זה הסביר בספר הגאון הרב אלחנן וסרמן הי"ד (בספר קובץ מאמרים עמוד רמה): מאחר שמובן מאליו כי כל היצורים נבראו לעשות רצון קונם ומכל סוגי הנמצאים העיקר הוא המין האנושי, ומהמין הזה העיקר הוא עם ישראל שהם חלק ה' ועבדיו. ואף שהם המיעוט מכל העמים. אבל כן הוא בכל הבריאה כי הפסולת מרובה על האוכל. וכמו שמין בעלי חיים מרובין יותר ממין האנושי כן גם כן במין האנושי העכו"ם הן יותר מישראל. ועל פי זה יתיישב מה שתמה הרמב"ן (במדבר ג, יד) למה שבט לוי מספרו מעט כל כך לעומת שאר השבטים כי כמו שעם ישראל נבחר מכל האומות כן שבט לוי נבחר מכל השבטים. ולעולם הסולת מועט מהקליפה והסובין ומורסן. נמצא שתכלית כל הבריאה היא רק בשביל ישראל, וכמו שפירש רש"י (בראשית א, א) בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. ואם כן כל המעשים הנעשים בעולם תכליתם רק בשביל ישראל. ע"כ. 

ויש עוד לבאר על פי דברי הרמב"ם (בפירוש המשנה ד"ה ונשארה) שביאר שתכלית בריאת על בני האדם בעולם והחיות הם להיות תשמיש וצוותא לאדם השלם. וז"ל: נשארה כאן שאלה אחת, והיא, יש למקשה לומר, אתם כבר אמרתם שלא המציאה החכמה האלקית שום דבר לבטלה, ושכל הנבראים תחת גלגל הירח האדם הוא הנכבד שבהם, ושתכלית המין האנושי הוא השגת המושכלות, אם כן מדוע המציא ה' כל בני אדם שאינם משיגים מושכל, ואנחנו רואים שרוב בני אדם ריקים ממדע רודפי התאות, והאדם המלומד הפרוש נדיר ופלאי, לא ימצא אלא יחיד באחד הדורות. התשובה, שכל מציאות אותם הנבראים לשתי סיבות, האחת, לשרת את אותו היחיד, כי אלו היו כל בני אדם למדנים מתפלספים היה העולם אבד, והיה האדם כָּלֶה ממנו בזמן קצר, לפי שהאדם חסר מאד, זקוק לדברים רבים, והיה מוכרח ללמוד חרישה וקצירה ודישה וטחינה ובשול, ועשיית כלים לכל אלה עד שיושג לו המזון, וכן היה צריך ללמוד טוייה ואריגה כדי לארוג מה שילבש, ובנין כדי לבנות לו מקום לחסות, ויעשה כלים לכל אלה, ולא יספיקו חיי מתושלח כדי ללמוד כל המלאכות שאדם זקוק להם בהכרח למען קיומו. ואם כן מתי ילמד אותו אדם חכמה ויבין במדע, לפיכך נמצאו כל אלה כדי לעשות את העבודות הללו שהעולם צריך להם, ונמצא המלומד בשביל עצמו, ובכך נבנה העולם ונמצאת החכמה, וכמה יפה פתגם האומר "אלמלי השוטים היה העולם חרב" ואין לך שטות גדולה מזו שאדם חלוש הנפש, בנין גופו רופף, נוסע מקצה האקלים השני עד קצה הששי, ועובר בימים בימי החורף ובמדברות בשרב בקיץ, ומסכן עצמו לחיות הטרף למיניהם כדי שאולי ירויח דינר, וכאשר יקבץ מאותם הדינרין שמסר כל רוחו עליהם, יתחיל לחלקם לאומנים לבנות לו יסוד איתן על בתולת קרקע בסיד ואבנים, כדי להעמיד עליו בנין שיעמוד מאות בשנים, והוא יודע ברור שלא נותר מחייו אפילו כדי לבלות בנין של גומא, היש קלות דעת חמורה מזו. וכך כל תענוגות העולם ותאותיו קלות דעת בהחלט כדי שיבנה העולם, ולכן כנו חכמים עליהם השלום מי שלא למד "עם הארץ", כלומר שלא נבראו אלא לבנין הארץ ולפיכך יִחסוּם אליה. 

ושמא יאמר אדם והלא אנו רואים אדם טפש וכסיל יש לו נחת בעולם ואינו יגע בו, ואחרים משרתים אותו ועושים מלאכתו, ופעמים שהעושה מלאכתו אדם מלומד? אין הדבר כמו שדמה במחשבתו, כי סבת נחת אותו הכסיל מפני שגם הוא משרת לאדם שהוא מטרת הבורא, כי בעבור הנאתו ובעשרו או בשלטונו יצוה לעבדיו לבנות ארמון ענקי, או לנטוע כרם גדול, כדרך שעושים המלכים והמתדמים להם, ויהיה אותו הארמון מוכן לחסיד שיבוא במשך הזמן באחד הימים לחסות בצל קיר מקירות אותו ארמון ותהיה בכך הצלתו ממות, ושיוקח מאותו כרם כמות של יין באחד הימים כדי לעשות צרי להציל אדם שלם שנשכו אפעה. כך היא הנהגת ה' יתעלה ויתרומם וחכמתו ששעבד בה את הטבע, עצות מרחוק אמונה אומן, וענין זה כבר ביארוהו חז"ל, אמרו שבן זומא היה יושב בהר הבית ורואה ישראל עולים ואומר ברוך שברא כל אלו לשרתני (ברכות נח.), לפי שהיה עליו השלום יחיד בדורו. 

והסיבה השנית למציאות מי שאין בו חכמה, לפי שבעלי החכמה מעטים מאד, שכך חייבה החכמה האלקית, ואין לומר בכל מה שחייבה אותו החכמה הראשונה מדוע חייבה כך, כמו שאין לומר מדוע הגלגלים תשעה וכוכבי הלכת שבעה והיסודות ארבעה, שכל אלה וכל הדומה להם כך חוייבו מתחלת היצירה, והנך רואה שכבר ביארו עליהם השלום דבר זה במה שאמר רבי שמעון בן יוחאי על אנשי דורו כפי שהיו, ראיתי בני עלייה והם מועטים אם שנים הם אני ובני הם (סוכה מה:), ולפיכך הומצאו ההמון להיות לצוות לבני עלייה. ושמא תחשוב שתועלת זו קלה היא, אדרבא היא יותר גדולה מן הראשונה, הלא תראה שהקב"ה השאיר את הכופרים בארץ להיות לצוות לחסידים, והוא אמרו יתעלה ויתרומם "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה" (שמות כג, כט), וגם ענין זה ביארוהו חז"ל ואמרו מאי "כי זה כל האדם" (סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. קהלת יב, יג), כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה (ברכות ו:) פירושו להיות לו לחברה. הנה נתברר מכל מה שאמרנו, שתכלית כל מה שבעולם ההויה וההפסד הוא איש שלם כולל החכמה והמעשה כמו שביארנו. ע"כ. 

ולפי זה יש להסביר שעם ישראל הם המיעוט מכיון שכל אומות העולם נבראו בכדי שישמשו את עם ישראל שיהיו להם לצוותא, ושתכלית כולם יחד היא לשמש את האדם השלם, ולכן הוא המועט שכך גזרה חכמתו שהחכמים יהיו מועטים. 

ומה שכתבנו שמכאן שיש אחריות על כל אחד מעם ישראל, שבגינו יש שפע בכל העולם וזו היא בחינה של צדיק יסוד עולם, שכל השפע בעולם הוא בזכותו. וכפי שכתוב בענין רבי חנינא בן דוסא (ברכות יז:) "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני". ומעין זה כתב בספר מסילת ישרים (פרק א) שכל העולם מתעלה בזכות האדם השלם וכן כל העולם נברא בכדי לשמש אותו. וז"ל: ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך. וכפי שכתוב בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צא:) אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו. ע"כ. הרי שהצדיק שהוא המועט מעלה את כל העולם, וכן כל העולם נברא בשבילו.