מנין אנו יודעים שהתורה אמת?

ב שאלה. מנין אנו יודעים שהתורה אמת?

תשובה. הקב"ה התגלה לאבותינו בהר סיני, והסמיך את משה רבינו להנחיל את התורה. ויש לנו שרשרת דורות של עדות שראו התגלות זו במו עיניהם. וכל בית דין בעולם סומך על עדות, כל שכן כשמעידים עם שלם מאב לבן, שאין דרך אב לשקר לבנו בדברים חשובים. ומשה רבינו כתב שלש עשר ספרי תורה שבהם כתובים המצוות, והגיע אלינו אותו ספר תורה, מכל קצוי תבל כשחזרו מהגלות. ועם ישראל חיזק את העדות למעמד הר סיני, לא רק על ידי העברת התורה בצורה מדויקת, אלא גם על ידי מצוות רבות כמו קריאת שמע, תפילין, מזוזה, קידוש, סוכה ועוד. 

מקורות:  כן כתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ח, א) משה רבינו במה האמינו בו, במעמד הר סיני. שעינינו ראו ולא זר ואוזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך, וכן הוא אומר "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש" (דברים ה, ד). ונאמר "לא את אבתינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים" (דברים ה, ג). ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם". עכ"ל. 

וכפי שכותב הרמב"ן (דברים ד, ט) אני מזהירך מאד שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גודלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם. והזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וצוה במצות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה. והתועלת במצוה הזאת גדולה מאד, שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד, אף על פי שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים אם יקום בקרבנו נביא ויצונו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים, אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאוזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק, ונשקר אותו, לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים בשקרותו. זהו שאמר שם (שמות יט, ט) וגם בך יאמינו לעולם, כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות. כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל. והם לא יסתפקו כלל בעדותנו שנעיד להם, אבל יאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו, וכל מה שספרנו להם. עכ"ל. ומעין זה עוד ברמב"ן שמות (יג, ב), וכן בשמות (יט, ט). 

ובענין העברת התורה שבכתב ושבעל פה דור אחר דור יש לנו מסורת מסודרת כפי שמסביר הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה, וזה לשונו: כל המצות שנתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו. שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. תורה זו תורה שבכתב. והמצוה זו פרושה. וצונו לעשות התורה על פי המצוה. ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה. כל התורה כתבה משה רבנו קודם שימות בכתב ידו. ונתן ספר לכל שבט ושבט וספר אחד נתנהו בארון לעד. שנאמר בדברים (לא, כו) "לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ה' אלהיכם והיה שם בך לעד". והמצוה שהיא פרוש התורה לא כתבה אלא צוה בה לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל, ומפני זה נקראת תורה שבעל פה. 

אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה למדה משה רבנו כולה בבית דינו לשבעים זקנים. ואלעזר ופינחס ויהושע שלשתן קבלו ממשה. וליהושע שהוא תלמידו של משה רבנו מסר תורה שבעל פה וצוהו עליה. וכן יהושע כל ימי חייו למד על פה. וזקנים רבים קבלו מיהושע. וקבל עלי מן הזקנים ומפינחס. ושמואל קבל מעלי. ודוד קבל משמואל. ואחיה השילוני מיוצאי מצרים היה ולוי היה ושמע ממשה והיה קטן בימי משה והוא קבל מדוד ובית דינו. ואליהו קבל מאחיה השילוני. ואלישע קבל מאליהו. ויהוידע הכהן קבל מאלישע. וזכריה קבל מיהוידע. והושע קבל מזכריה. ועמוס קבל מהושע. וישעיה קבל מעמוס. ומיכה קבל מישעיה. ויואל קבל ממיכה. ונחום קבל מיואל. וחבקוק קבל מנחום. וצפניה קבל מחבקוק. וירמיה קבל מצפניה. וברוך בן נריה קבל מירמיה. ועזרא קבלו מברוך בן נריה. בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה והם חגי זכריה ומלאכי דניאל וחנניה ומישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה ומרדכי בלשן וזרבבל והרבה חכמים עמהם תשלום מאה ועשרים זקנים. האחרון מהם הוא שמעון הצדיק והוא היה מכלל המאה ועשרים. וקבל תורה שבעל פה מכולם והוא היה כהן גדול אחר עזרא. אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. ויוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים קבלו מאנטיגנוס. ויהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן. ויהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי. שמעיה ואבטליון גרי הצדק קבלו מיהודה ושמעון. הלל ושמאי קבלו משמעיה ואבטליון. ורבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בנו של הלל הזקן קבלו מהלל ושמאי. חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי והם גדולי החכמים שקבלו ממנו ואלו הם. רבי אליעזר הגדול ורבי יהושע ורבי יוסי הכהן ורבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך. ורבי עקיבא בן יוסף קבל מרבי אליעזר הגדול ויוסף אביו גר צדק היה. ורבי ישמעאל ורבי מאיר בן גר צדק קבלו מרבי עקיבא וגם קבל רבי מאיר וחבריו מרבי ישמעאל. חבריו של רבי מאיר הם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי נחמיה ורבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר ושמעון בן עזאי ורבי חנניה בן תרדיון. וכן קבלו חבריו של רבי עקיבא מרבי אליעזר הגדול. וחבריו של רבי עקיבא הם רבי טרפון רבו של רבי יוסי הגלילי ורבי שמעון בן אלעזר ורבי יוחנן בן נורי. רבן גמליאל הזקן קבל מרבן שמעון אביו בנו של הלל הזקן. ורבן שמעון בנו קבל ממנו ורבן גמליאל בנו קבל ממנו ורבן שמעון בנו קבל ממנו ורבי יהודה בנו של רבן שמעון זהו הנקרא רבנו הקדוש והוא קבל מאביו ומרבי אלעזר בן שמוע ומרבי שמעון חבריו. עכ"ל. 

והדברים מבוארים בקיצור במשנה במסכת אבות (א, א) משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. 

ובענין העברת התורה בשרשרת דורות עד אלינו, ביאר בספר החינוך שהוא כעדות של ששים ריבוא, והרי כל בית משפט בעולם מקבל עדות של עדים על מנת לאמת את אמיתות המעמד. וזה לשונו: האמת הברור במין האנושי הוא מה שהסכימה עליו דעת רוב בני אדם שבעולם. וכבר הסכימה דעת כולם להאמין עדות אנשים, וברבות המעידים על הדבר שיעידו עליו אז יתאמת הענין יותר בעיני שומעיו, ובהיות המעידים מועטים יפול קצת ספק בדבר לפקחים. והענין הזה נתחזק כל כך אצל בני אדם עד שקבעו בנמוסיהם כל אומה ואומה להמית איש אחד על פי שנים עדים או שלשה, ואם מן השלשה הכי נכבד, גם תורת משה השלימה צותה כן. וגם כן הסכימה דעת הכל מטעם זה, לקבל מפי אבותיהם וזקניהם עדותם במה שמספרים להם שאירע בימיהם או בימי אבות אבותיהם, ואין ספק כי בהיות האבות המעידים רבים ואותם שאירע בימיהם המעשה וראו אותו בעיניהם רבים, יתחזק הדבר בלב הבנים השומעים. על כן כשרצה האלהים לתת תורה לעמו ישראל נתנה להם לעיני שש מאות אלף אנשים גדולים מלבד טף ונשים רבים, להיות כולם עדים נאמנים על הדברים. גם למען תהיה העדות יותר חזק ונאמן זכו כולם למעלת הנבואה, לפי שאין במה שיוודע מצד הנבואה נופל ספק לעולם. וזהו שאמר השם יתברך למשה בחומש שמות (יט, ט) "בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם" כלומר הם ובניהם לעולם יאמינו בך ובנבואתך, כי אז ידעו ידיעה נאמנה כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה, כא) ושכל נבואתך אמת. ולולי שזכו לנבואה בכל האותות שעשה משה לעיני פרעה ולעיניהם, היה יכול בעל הדין לחלוק ולומר, מי יודע אם עשה הכל בתחבולות חכמת השדים או בכח שמות המלאכים, ואף על פי שחכמי מצרים וכל חרטומיה, שהיו בקיאים בחכמת השדים והכישוף יותר מכל שאר העולם, הודו בעל כרחם למשה ואמרו לפרעה כי בכח השם עשה, כמו שכתוב בשמות (ח, טו) אצבע אלהים היא, אף על פי כן הרוצה להתעקש יאמר ביתרון חכמתו מהם עשה והודו לו. אבל אחרי הנבואה לא נשאר להם שום צד פקפוק בענין, וידעו בברור כי כל המעשים נעשו במצות אדון העולם ומידו הגיע אליהם הכל. והם שראו בעיניהם וידעו הדבר ידיעה אמיתית שאין לבני אדם אמת חזק יותר מזה, העידו לבניהם אשר ילדו אחרי כן, כי כל דברי התורה אשר קבלו על יד משה מב' בראשית עד ל' לעיני כל ישראל, אמת וברור בלי שום ספק בעולם, ובניהם העידו לבניהם גם כן, ובניהם לבניהם עדינו. נמצאת תורתנו בידינו תורת אמת מפי שש מאות אלף עדים נאמנים, שהוא חשבון הכולל כל דעות בני אדם, מלבד טף ונשים. עכ"ל. 

ויש אפשרות להוכיח 'שהתורה מן השמים' גם על ידי השואה בין מה שכתוב בתורה הקדושה לבין ממצאים מדעיים, שהשואה זו מראה שרק אם נותן התורה הוא אלקי, היה יכול לכתוב את הדברים בתורה כפי שנכתבו. ודברים אלו הם תוספת למסורת החזקה, של שרשרת הדורות, שלא ניתנת להפרכה בשום אופן.