ט שאלה. מה הוסיפה החסידות שלא היה לפני כן ביהדות?
תשובה. החסידות לא באה להוסיף, אלא רק לחזק ולעורר מה שכבר היה ידוע. לימוד חסידות נותן לאדם כוחות וחשק גדול בעבודת ה', שעל ידי פנימיות התורה מבינים שכל מצוה שעושה פועלת בעולם ועל ידי כך מקבלים חשק וסיפוק רב בעשיית המצוות.
מייסד החסידות רבי ישראל בעל שם טוב, חיזק והדגיש כמה עניינים בעבודת ה'. שמחה. תפילה בדביקות. אהבת ישראל לכל יהודי. כבוד לרב בכדי שיוכל להשפיע בחזרה לעם. פנימיות התורה אף לכלל העם, ועוד. בתחילה היו שהתנגדו לתנועת החסידות כיון שחששו שבאה לחדש דברים בדת. כיום כל גדולי ישראל לומדים חסידות ומקבלים על עצמם קבלות להתחזקות בעבודת ה'. וכן מדריכים שכל פעולה שמחזקת את האדם בעבודת ה', יעשה אותה, שהעיקר שיעשה מצוות מתוך שמחה. שישנם יראי שמים ולמדנים, שכיון שלא עושים את המצוות בשמחה, נכנסים לעצבות ומרה שחורה, ואין להם נחת מיהדותם ומחייהם. ועצה טובה לרוצה ללמוד חסידות, להתחיל ללמוד בספר הנפלא 'חובת התלמידים' לאדמו"ר מספינצ'ה.
מקורות: רבי ישראל בעל שם טוב (נולד בשנת תנ"ח ונפטר בגיל ששים ושתים בשנת תק"כ) ייסד את שיטת החסידות. בתחילה היו לו כמה עשרות תלמידים בלבד, הגאון דב בר ממזריטש, שהיה מגיד מישרים. הגאון הרב פנחס מקוריץ (שדבק במידת האמת). הרב מיכל לזלאטשוב, הגאון רבי נחמן מהורדונקא, הגאון הרב יעקב יוסף מפולנאה, בנו הגאון רבי צבי (לאחר פטירתו היה המשיך דרכו, ולאחר שנה העביר את ההנהגה למגיד שכך הורה לו הבעש"ט בחלום) ועוד. לאחר פטירתו, תלמידיו המשיכו דרכו, ובעיקר מי שפרסם את שיטת החסידות היה המגיד ממזריטש, שהיו לו אלפי תלמידים, וחלקם היו גאוני עולם. כגון רבי פנחס בעל ההפלאה (הרב של פרנקפורט) ואחיו רבי שמילקא (הרב של ניקלשבורג), רבי לוי יצחק מברדיטשוב (היה דיין כבר בגיל עשרים ואחד ולאחר מכן התחבר למגיד), רבי אורי מסטרליסק (המכונה השרף הקדוש), רבי אלימלך מליז'נסק ואחיו רבי זושא מאנפולי, רבי נחום מצ'רנוביל, רבי מרדכי מנשחיז, רבינו זלמן בעל התניא (שהיה בתחילה הצעיר שבחבורה, ובעקבות הוראתו של המגיד כתב שלחן ערוך הרב) ועוד.
בתחילה היו לחסידות מתנגדים רבים, שחששו שבאו לחדש ומגדולי המתנגדים היה הגאון מוילנא. אך ברבות השנים, נודע שאין החסידות באה אלא לחזק בעבודת ה'. ובקובץ מאמרים (ח"ב עמ' יח, אור אלחנן ח"ב עמ' מד) כתב בשם החפץ חיים "כשמשתלשל לעולם הזה ענין קדוש והסט"א מתגברת בכדי לעכב, במרום עוטפים את הענין במסוה כאילו יש בו תכלית חולין או שיבוש הדעות ח"ו בכדי להטעות את הסט"א שמדובר בכח בלתי קדוש, ותחדל מלקטרג ומלהפריע. אח"כ מתגלים ניצוצי הקדושה ורואים אותם בעליל. מטעם זה נסתובב שהגר"א בשעתו התנגד לשיטת החסידות, אולם בדורותינו התברר מה מאד היה עם ישראל זקוק לה".
הבעל שם טוב עורר בעיקרי דברים בעבודת ה', ולא בא לחדש כלל ונבאר את עיקרי הדברים. הבעש"ט עורר רבות בענין הדבקות בה', וכפי שכתוב בתורה הקדושה "ואתם הדבקים בה' א-להיכם חיים כולכם היום". וכן אמר דוד בתהלים "צמאה נפשי לאלוקים לאל חי" (תהלים מב, ג). וכן "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח). ועוד מאלו הפסוקים המראים את חשיבות דבקות בה'. וכך מבאר הרמב"ם (בהלכות תשובה י, ב) בענין הדבקות בה' "העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבוא בגללה, ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו, לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שצונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך, ובזמן שיאהב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה. וכיצד היא האהבה הראויה, הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתרה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך, והוא ששלמה אמר דרך משל "כי חולת אהבה אני" (שיר השירים ב, ה), וכל שיר השירים משל הוא לענין זה". ע"כ.
וכן מבאר הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים (חלק ג פרק נא) "השכל אשר שפע עלינו מהשם יתעלה, הוא הדבוק אשר בינינו ובינו, והרשות נתונה לך אם תרצה לחזק הדבוק הזה תעשה, ואם תרצה להחלישו מעט מעט עד שתפסקהו תעשה, ולא יתחזק זה הדבוק רק בשתמשך בו באהבת השם ושתהיה כונתך אליה כמו שבארנו, וחלשתו תהיה בשומך מחשבתך בדבר זולתו. ודע שאתה ולו היית החכם שבבני אדם באמתת החכמה האלהית, כשתפנה מחשבתך למאכל צריך, או לעסק צריך, כבר פסקת הדבוק ההוא אשר בינך ובין השם יתברך, ואינך עמו אז וכן הוא אינו עמך, כי היחס ההוא אשר בינך ובינו כבר נפסק בפועל בעת ההיא, ומפני זה היו מקפידים החסידים על השעות שהיו בטלים בהם מלחשוב בשם, והזהירו ממנו ואמרו, אל תפנו אל מדעתכם, ואמר דוד "שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט" (תהלים טז, ח), הוא אומר איני מפנה מחשבתי ממנו, וכאלו הוא יד ימיני אשר לא ישכחה האדם כהרף עין לקלות תנועתה, ומפני זה לא אמוט כלומר לא אפול".
ועוד כתב "הנה התבאר לך כי הסיבה בהיות איש מבני אדם מופקר למקרה ויהיה מזומן ליאכל כבהמות, הוא היותו נבדל מהשם, אבל מי שאלהיו בקרבו לא יגע בו רע כל עיקר, אמר השם יתברך "אל תירא כי אתך אני ואל תשתע כי אני אלהיך" (ישעיה מא, י) ואמר "כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך" (ישעיה מג, ב ), כי כל מי שהביא עצמו עד ששפע עליו השכל ההוא, תדבר בו ההשגחה וימנעו ממנו הרעות כולם, אמר "ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם" (תהלים נו, ב), ואמר "הסכן נא עמו ושלם" (איוב כב, כא) יאמר פנה אליו ותשלם מכל רע. התבונן בשיר של פגעים (יושב בסתר עליון בתהלים צא) תראה שהוא מספר ההשגחה ההיא הגדולה, והמחסה והשמירה מכל הרעות הפוגעות, הכוללות והמיוחדות באיש אחד זולתי שאר בני אדם, לא מה שהוא נמשך מהם אחר טבע המציאות, ולא מה שהוא מהם מצער בני אדם, אמר "כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות", "באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה אמתו", "לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם", "מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים", והגיע מסיפור השמירה מצער בני אדם, שאמר שאתה אילו יקרה שתעבור במלחמת חרב פושטת ואתה על דרכך עד שיהרגו אלף הרוגים משמאלך ועשרת אלפים מימינך, לא יגע בך רע בשום פנים, אלא שתראה ותביט משפט השם ושלומתו לרשעים ההם שנהרגו ואתה בשלום, והוא אומרו "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש", "רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה", וסמך לו מה שסמך מן ההגנה והמחסה. ואחר כך נתן טעם לזאת השמירה הגדולה, ואמר כי הסיבה בזאת השמירה הגדולה באיש הזה, כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי". עכ"ל הרמב"ם.
וכן כתב הגאון רבי יעקב יוסף מפולנאה, בספרו כתונת פסים (פרשת בהעלותך) "מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ (שיר השירים ח) דכתב הרמב"ן (דברים יא, כב) דיש ב' מיני דביקות, אחד בעת שמתבודד ולא בחוץ כשהוא בין בני אדם, ב' גם כשהוא בחוץ. וזה שאמר מי יתנך כאח לי, בחוץ... דהיינו בחינה ב'. והשיבו, כי צריך הדבר בהדרגה, אביאך אל בית אמי- להתבודד תחלה, בחינה א', ומשם יזכה לבחינה ב'. והבן". וכן מוזכר בספרי חסידות רבים. הרי שענין הדבקות בה' יתברך, נזכר בתנ"ך ובראשונים ועוד, והבעל שם טוב רק חיזק ענין גדול מאוד זה.
וכן הזכיר הבעל שם טוב לשים דגש בענין השמחה בעבודת ה'. וברור שיסוד זה הוא חלק בלתי נפרד מהתורה. כפי שכתוב בתורה "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל (דברים כח, מז). וכתב הפלא יועץ (ערך שמחה) כבר כתבו גורי האר''י שבאמרו, ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וכו', וכן באמרו, עלינו לשבח לאדון הכל שלא עשנו כגויי הארצות וכו', ישמח ישראל שמחה רבה כמי שהוא עומד להישרף והצילוהו מן השרפה ועשאוהו מלך, כי אין שרפה כשרפת הנפש, ואין מלכות כהיות עבד מלך גדול ונורא, משרת לפניו. וכן באמרו, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. או באמרו, אשר קדשנו במצוותיו, וכזאת וכזאת כמה דברים שתקנו לנו בנוסח תפלות וברכות, שאם יעמיק בהם להבין להשכיל כמה טובה ויקר וגדולה עשה לנו אבינו שבשמים, ישמח לבו ויגל כבודו על כל דיבור ודיבור. וכן באומרו, אבינו, אלהינו, מלך העולם, המעמיק ישמח שמחה רבה.
והשכר היותר גדול שיש על השמחה, שזוכה להשגת החכמה והשגת השלמות, שכן גלה סודו רבנו האר''י ז''ל, שמה שזכה להשגת חכמה נפלאה והשגת רוח הקודש, הכל היה בשביל שהיה שמח שמחה רבה בעסקו בתורה ובקיימו שום מצוה, יותר ממוצא שלל רב. נמצא ששכר שמחה של מצוה, מצוה.
וידוע שבכל מצוה ומצוה, לפום צערא אגרא. כן לענין השמחה, האיש אשר הוא מר נפש מקורות הזמן, אם בעת עסקו בתורה ותפלות וברכות ומצות, ובשבת יפנה לבבו וישכח עצבו ורגזו וישמח בעושיו, יגדל שכרו יותר ויותר ממי שהוא שקט ושאנן. וידמה האיש הישראלי בשמחת עבודת השם יתברך שמו, כמי שהרויח אלף אלפים דינרי זהב שבשמחתו משכח צער פרוטה קטנה שאבדה לו, שיותר מהמה הוא שמחת עבודת השם יתברך שמו, נגד כל מקרי הזמן של העולם הזה. עכ"ל הפלא יועץ.
ואכן אם אדם שם דגש בעבודת ה' שלו בשמחה, הדבר נותן לו כח גדול וחשק גדול בעשיית המצוות, ושמח בחלקו במצוות ובלימוד תורתו.
וכן חיזק מאוד את נושא אהבת ישראל. וברור שענין אהבת ישראל מפורש בתורה "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). וכן כתב הרמב"ם (הלכות דעות ו, ג) "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר "ואהבת לרעך כמוך", לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו". וכן הוא בספר המצוות "היא שצונו לאהוב קצתנו את קצתנו כאשר נאהב עצמנו ושתהיה אהבתו וחמלתו לאחיו כאהבתו וחמלתו לעצמו בממונו ובגופו וכל מה שיהיה ברשותו אם ירצה אותו ארצה אני אותו וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו כמוהו. והוא אמרו יתעלה ואהבת לרעך כמוך". ע"כ.
וכן חיזק בענין הכבוד לרב, וממנה החלה הנהגה של אדמו"רות (הבעש"ט פיתח את היסוד, אך לא נהג בעצמו אדמו"רות. והמגיד דב בער ממזריטש ממשיך דרכו, כשראה שנוהרים אליו אלפים, בלית ברירה נהג אדמ"ורות, וכך המשיכה הנהגה זו) הסביר הבעש"ט שככל שמאמינים יותר ובוטחים יותר בקב"ה כך כיבכול נותנים כח להקב"ה להשפיע יותר על עם ישראל בבחינת "תנו עוז לאלקים" וכן גם המנהיג, ככל שמאמינים בברכתו תפילתו ועצתו יותר, כך נותנים לו כח להשפיע יותר על עם ישראל.
ומבואר יסוד זה גם בספר דרך עץ החיים (לרמח"ל בהקדמה לספר פתחי חכמה ד"ה אך) "שהקב"ה מקבל כח כביכול ממעשה בני האדם לפעול טובה עמהם ועם כל הבריות וזה סוד "תנו עוז לאלהים" (תהלים סח, לה) וגם משה רבנו ע"ה אמר "צור ילדך תשי" (דברים לב, יח) וידענו מזה כי מעשי ישראל מוסיפים כח בגבורתו שלמעלה".
וכפי שנאמר אצל משה רבינו "קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה'" (דברים ה, כד) ופירש רש"י ואת (לשון נקבה) תדבר אלינו- התשתם את כחי כנקבה שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה. הרי שכשלא עושים רצונו של מקום, כיביכול מחלישים אותו שלא יכול להשפיע טוב לעם ישראל. וכן כתוב בישעיהו "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון" (מ, ט) ופירש רש"י שם נביא דמבשרין לציון, ובמקום אחר הוא אומר "רגלי מבשר" (ישעיהו נב, ז) זכו, קל כזכר, לא זכו, תש כנקבה ומאחר פעמיו עד הקץ. וכן כתבו בספרי דברים (האזינו פיסקא שיט) "צור ילדך תשי" כל זמן שאני מבקש להיטיב לכם אתם מתישים כח של מעלה, עמדתם על הים ואמרתם "זה אלי ואנוהו" (שמות טו, ב) בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם "נתנה ראש ונשובה מצרים" (במדבר יד, ד). עמדתם לפני הר סיני ואמרתם "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד, ז) בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם לעגל "אלה אלהיך ישראל" (שמות לב, ד). הוי כל זמן שאני מבקש להטיב לכם אתם מתישים כח של מעלה. וכן כתב בספר פנים יפות (בראשית פרק א) "ענין שאחז"ל (בזוהר בא לב, ב) "תנו עוז לאלהים" (תהלים סח, לה) שהצדיקים כביכול מוסיפין כח למעלה, ועל דרך זה אמרו שנעשים שותפים להקב"ה במעשה בראשית" (שבת קיט:). וז"ל הזוהר (פרשת בא דף לב:), כד ישראל עבדין עובדין דלא כשרן כביכול מתישין חילא דקודשא בריך הוא, וכד עבדין עובדין דכשרן יהבין תוקפא וחילא לקודשא ברוך הוא, ועל דא כתיב (תהלים סח) "תנו עז לאלהים" במה בעובדין דכשרן".
וכן מובא יסוד זה בספר תולדות יעקב יוסף (במדבר פרשת נשא) על ידי כשרון מעשה התחתונים מוסיפין הארה בעולמות העליונים בסוד "תנו עוז לאלהים" (תהלים סח, לה), שהיא פני המנורה העליונה המקבל הארה מלמעלה, להשפיע אל האדם הנקרא נר כמו שכתוב "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ, כז).
הרי שכשם שעם ישראל מאמינים בקב"ה נותנים כביכול לקב"ה כח להשפיע על עם ישראל טובות. כך אם מאמינים בברכותיו של הצדיק שפועלות אצל הקב"ה, נותנים כח לצדיק לפעול ישועות.
ומה שכתבנו שילמד בתחילה בספר חובת התלמידים, כן הציע האדמו"ר מאמשינוב שליט"א כנשאל באיזה ספר להתחיל ללמוד חסידות, חשב הרב כחמש דקות, ולבסוף ייעץ להתחיל בספר 'חובת התלמידים' (לאדמו"ר מספניצ'ה הי"ד). וכפי שידוע לי עצה זו טובה ומעשית ועזרה לכמה אנשים להכנס לעולם המופלא של לימוד חסידות. ומכאן ואילך תן לחכם ויחכם עוד, וילמד בספרי חסידות המדברים אל לבו ומשמחים ומחזקים אותו בעבודת ה'.
