יב שאלה. האם יש חילוק בין דתי לשעבר ובין חילוני לענין שישיב לו?
תשובה. כן. חילוני שחונך כך, מצוה להשיב לו, וכפי שעושים בסמינרים של 'ערכים' ועוד. אבל דתי לשעבר שבא להתוכח אין להשיב לו, כאמור.
מקורות: בענין דתי לשעבר שאין להשיב על דבריו כלל כן כתבנו בסעיף הקודם עיין שם. ובענין יהודים שגדלו כחילונים שיש לקרבם כן יש ללמוד מדברי הרמב"ם (הלכות ממרים ג, א-ג): זקן ממרא, מי שאינו מודה בתורה שבעל פה הרי זה בכלל האפיקורוסים. מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה הרי הוא כשאר כל האפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין, שכל אלו אינם בכלל ישראל. במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכופר בתורה שבעל פה תחילה כצדוק ובייתוס וכן כל התועים אחריו, אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואף על פי ששמע אחר כך שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם, כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו, לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה. ע"כ. נמצא שחילונים נחשבים כתינוקות שנשבו, אף שרואים יהודים ודתם נחשבים כאנוסים, ויש לקרבם ולהחזירן בתשובה.
וכן ביאר החזון איש (יורה דעה סימן ב אות טז) שאף שחז"ל אמרו על הכופרים מורידין ולא מעלים, עם כל זאת בימינו אין דין זה נוהג. וזה לשונו: נראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור היו תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו וכיון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת". ונראה שכונתו הוא רק לענין מורידין שלא שייך בימינו. אבל לענין מה שכתב להחזירן בעבותות אהבה, כונתו רק בענין חילונים או דתיים לשעבר שעזבו מחמת תאוות או קשיי החיים ולא לענין דתיים לשעבר שעזבו מחמת כפירה.
