‏הצגת רשומות עם תוויות פרק ה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרק ה. הצג את כל הרשומות

אדם שאומר שהוא נביא, איך נדע שהוא נביא אמת?


א שאלה. אדם שאומר שהוא נביא, איך נדע שהוא נביא אמת?

תשובה. הבדיקה היא אם יודע עתידות פעמים רבות. אם צדק בכל דברי העתידות, וכן לא שינה דבר מדברי התורה, הרי הוא נביא אמת. ואם טעה אפילו פעם אחת בדבר אחד מדברי נבואתו, הרי הוא נביא שקר.

מקורות: כ"כ הרמב"ם (הלכות יסודי התורה י, א) כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של עולם, אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו שנאמר "וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה'" (דברים יח, כא). לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואחר כך נאמין בך, אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר, ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן. 
ועוד כתב שם הרמב"ם (בהלכה ב) ובודקין אותו פעמים הרבה אם נמצאו דבריו נאמנים כולן הרי זה נביא אמת, כמו שנאמר בשמואל "וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'" (שמואל א ג, כ). 
ועוד כתב שם הרמב"ם שם (בהלכה ד) אם הנביא התנבא דבר פורענות ולא עמדו דבריו, אין זה אומר שהוא נביא שקר, שיתכן שהקב"ה מחל על עוונותיהם. וזה לשונו: "דברי הפורענות שהנביא אומר כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דבר ולא בא, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה, או שתלה להם כחזקיה. אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר, בידוע שהוא נביא שקר, שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר". 
ועוד כתב שם הרמב"ם שם (בהלכה ה): נביא שנודעה נבואתו והאמינו בדבריו פעם אחר פעם או שהעיד לו נביא והיה הולך בדרכי הנבואה אסור לחשב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינה אמת, ואסור לנסותו יותר מדאי ולא נהיה הולכים ומנסים לעולם שנאמר "לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה" (דברים ו, טז) שאמרו "היש ה' בקרבנו אם אין" (שמות יז, ז). אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ה' בקרבם ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו. ע"כ.

מה התנאים לזכות לדרגת נבואה?


ג שאלה. מה התנאים לזכות לדרגת נבואה?

תשובה. צריך להיות חכם גדול, גבור במדותיו עד כדי שלא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, והוא מתקדש ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן ומזרז עצמו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא ומסתכל בחכמתו של הקדוש ברוך הוא כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גודלו, מיד רוח הקודש שורה עליו, ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר.

מקורות: רמב"ם (הלכות יסודי התורה ז, א) וראה עוד בתשובה הבאה. כאן

מה מרגיש הנביא בשעת הנבואה?


ד שאלה. מה מרגיש הנביא בשעת הנבואה?

תשובה. בזמן שתגיע הנבואה לנביא, תקדם לו רעדה גדולה, וכל אברי גופו יזדעזעו ויבטלו הרגשותיו ויהיה כישן, ומתוך תרדמתו יתגלו לעיניו מראות, וידע מה המסר שנמסר לו בנבואה. ובשעת הנבואה יתברר לנביא בודאות גמורה שהקב"ה מתגלה אליו, ולא יהיה לו שום ספק בנבואתו. ובכדי להגיע לדרגה כזו של נבואה, מוכרח שהאדם יהיה בדביקות עצומה בקב"ה. ועל ידי דביקות גדולה זו יוכל גם לעשות נסים ונפלאות כפי מדרגת דביקותו. ומדרגת נבואתו של משה רבינו גדולה יותר מכל הנביאים, שלמדרגתם יכול לזכות כל אדם, אך נבואת משה רבינו ע"ה היא מדרגה מיוחדת שאין אפשרות לשום אדם להשיגה. 

מקורות: כן ביאר הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ז, ב) הנביאים רואין מראה הנבואה בחלום בחזיון לילה, או ביום אחר שתפול עליהן תרדמה כמו שנאמר "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו" (במדבר יב, ו), וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה, כמו שנאמר באברהם "והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו", (בראשית טו, יב) וכמו שנאמר בדניאל "והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח" (דניאל י, ח). 
וכן ביאר הרמח"ל במאמר העיקרים (בנבואה ונבואת משה) "רצה האדון ברוך הוא והכין מין גלוי שיהיה מתגלה בו אל בני האדם עודם בחיים בעולם הזה שיתגלה להם ויגלה להם ענינים מה שיחפוץ מסתריו וסודותיו ומעניני השגחתו, וממה שיביא על בריותיו וזה נקרא נבואה. הגילוי הזה הנה הוא בדרכים מיוחדים מה שראתה חכמתו יתברך היותו נאות לזה, ויש בו מדרגות על מדרגות שונות, אך הכולל בכולם שיתברר לנביא בודאות גמור, שהמתגלה לו הוא כבודו יתברך וישכיל מה שיגלה לו, ולא ישאר לו שום ספק בנבואתו כלל. ואמנם בהגיע ענין זה לנביא הנה תקדם לו רעדה גדולה, וכל אברי גופו יזדעזעו ויבטלו הרגשותיו, וישאר כאיש ישן, ואז מתוך תרדמתו זאת יתראו לעיניו מראות מה שיתראו ישיג בם גילוי הכבוד אליו, וידע מה שיהיה הרצון העליון שיוודע לו. והנה מלבד הידיעות שירויח הנביא בגילוי הנבואה הנה מי שיגיע להיות נביא מוכרח הוא שנתדבק בו יתברך דביקות גדול, עד שיזכה לגילוי הזה. ואולם מצד דביקותו זה תהיה מעלתו מעלה גדולה, וכבר יגיע לעשות נסים ונפלאות כפי מדרגת הדביקות שהשיג. ואמנם צריך שתדע שכל המדרגות כולם שבנביאים, כולן שפלות ממדרגת נבואתו של משה רבינו ע"ה ונבדלות ממנה הבדל גדול, שכולן אפשר שיגיע להן כל אדם שיזכה, אך נבואת משה רבינו ע"ה היא מדרגה אחת שנתיחדה לו אי אפשר לאחר שישיגה כלל". ע"כ. 
ובספר דרך ה' (פרק ב) ביאר מה שונה מדרגת משה רבינו משאר נביאים: נבואתו של משה היא בדרך יותר עליון מכל זה והוא שלא היה צריך לצאת מחושיו והרגשותיו ולא לחלום כלל אלא היתה הנבואה מגעת לו עודו במצבו התמידי וזהו שנאמר בו "פה אל פה אדבר בו" (במדבר יב, ח). והיה מתגלה לו הענין כמי שרואה מתוך אספקלריא אחת לבד והיא עצמה מצוחצחת וכן הידיעות היו מגיעות לו בבירורם ולא על ידי חידות והוא שנאמר "ומראה ולא בחידות" (במדבר שם). ואולם גם לו היה הכבוד מתגלה כפי מה שאפשר לו לקבל וכמי שדיוקנו מצטייר בתוך המראה כי זולת זה אי אפשר לאדם שישיג את בוראו אבל היה בדרך שלפחות הציור ההוא היה משיגו כולו ובבירור כמי שרואה באספקלריא מצוחצחת ומאירה שאין עיכוב לראיתו. ועל זה נאמר ותמונת ה' יביט כי אותו הציור המצטייר שהוא התמונה היה מביט אותו יפה יפה. מה שאין כן שאר הנביאים שאפילו אותו הציור לא היה אפשר להם שיעמדו עליו היטב. והנה מתוך הציור שהיה משיג היה משכיל השכלה גדולה וברורה מאד יותר מכל שאר הנביאים. 
ועוד הבדל היה בין שאר הנביאים למשה ששאר הנביאים לא היה בידם להנבא בכל שעה אלא בשעה שהיה הבורא יתברך רוצה היה משרה שפעו עליהם ומתנבאים. אך משה הדבר היה תלוי ברצונו והיה מסור בידו להתקשר בו יתברך ולהמשיך אליו הגילוי כפי הצורך. עוד שאר הנביאים לא היו משיגים אלא ענינים פרטים מה שהאדון ברוך הוא היה רוצה לגלות להם אך משה זכה שיגלו לו כל סדרי הבריאה וניתן לו רשות לחקור את הכל ולחפש הכל ונמסרו בידו כל המפתחות שנמסרו לבן אדם מעולם והוא מה שאמר הכתוב "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב, ז) וכן נאמר "אני אעביר כל טובי על פניך" (שמות לג, יט). ע"כ. 
וכן אחד מעיקרי האמונה הוא להאמין שמשה רבינו הוא אדון הנביאים כמבואר ברמב"ם (בהקדמה למשנה בסנהדרין פרק י): היסוד השביעי נבואת משה רבינו. והוא, שנאמין שהוא אביהן של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימצא. ושהוא עליו השלום הגיע לתכלית הרוממות מעל האנושיות עד שהשיג המעלה המלאכית ונעשה במעלת המלאכים, לא נשאר לפניו שום מסך שלא קרעו ולא עצר בעדו שום מעצור גופני, ולא נשאר בו שום דבר מן החסרון לא מעט ולא הרבה, והושבתו בו הכוחות הדמיוניים והחושים בכל השגותיו, ונתבהל כוחו המתעורר, ונשאר שכל בלבד, ועל ענין זה אמרו עליו שהוא מדבר עם ה' בלי אמצעות המלאכים. ע"כ.

שאלה. מה זה רוח הקודש?


ה שאלה. מה זה רוח הקודש?

תשובה. מי ששורה עליו רוח הקודש, יקבל מהקב"ה שפע לשכלו, וידע ענין מסוים בצורה ברורה מדויקת ושלמה ויתכן שידע דברים נסתרים ועתידות. ובשעה שיקבל האדם את השפע לשכלו, ידע בצורה ברורה שההבנה הזו היא מהקב"ה. ורוח הקודש היא מדרגה פחותה ממדרגת נבואה
ופעמים שנופלת לאדם מחשבה והיא דרגה פחותה מרוח הקודש, מכיון שלא ירגיש בודאות שזו השפעה מהקב"ה. 

מקורות: הרמח"ל במאמר העיקרים (בנבואה ונבואת משה) ביאר בענין רוח הקודש: למטה ממדריגת הנבואה יש מדריגה נקראת 'רוח הקודש'. ענין שיושפע שפע ממנו יתברך אל שכל האדם בהגיעו אליו יוקבע בו ידיעת ענין מה בלתי ספק ובבלתי טעות, וידע הדבר בשלמות סבותיו ותולדותיו כל דבר במדריגתו. ואולם על ידי השפע הזה אפשר שישכיל דברים שמגדר ההשכלה האנושית הטבעית להשכיל אותם, אמנם יתרון השכיל אותם על זה הדרך, מהשכיל אותם על הדרך האנושי הוא, שעל זה הדרך יושגו בלי עמל ויושגו בלי טעות, ולא ישאר בם ספק, מה שאין כן בהשכלה שעל דרך האנושי. ואפשר שישיג גם כן ענינים מה שאין בגדר ההשכלה האנושית שתשכילם ומכללם הנסתרות והעתידות. והנה רוח הקודש זה היה נרגש למשיגיו, שהמקבלו יכיר בלי ספק שהוא שפע נשפע לו. ע"כ. 
והוסיף שם עוד הרמח"ל לבאר שיש דרגה פחותה מרוח הקודש: ואמנם עוד יקרה לפעמים שיושפע בלב אדם שפע שיעמידהו על תוכן ענין מהענינים אך לא ירגיש בו המושפע, אלא יגיע לו כמי שנופלת מחשבה בלבבו ונקרא על דרך ההרחבה ושלא בדקדוק רוח הקודש. ע"כ. וברור שכוונתו שגם מחשבה זו, היא מחשבה שנופלת לאדם מהקב"ה. אלא שכיון שלא מרגיש בה בבירור שהיא מהקב"ה, לכן אין שמה רוח הקודש כפי הדרגה של רוח הקודש. אבל ברור שכוונת הרמח"ל שזו מחשבה קדושה, שאם לא כן מה ענין שהיה לו לאדם להרגיש שמחשבה זו מהקב"ה. 
ונראה מעין זה בספר חסידים (סימן רצ): "חכם ששואלים ממנו דבר שאין יודע וכששאלו אז על חכם צלחה רוח ה' ויודע את השאלה הרי חפץ הקב"ה שיגיד, וכיון שמיד יודע הרי יגיד לו ואם שואל ממנו ואין על החכם צלחה רוח ה' לדעת, הרי חפץ הקב"ה שלא יגיד לו". ע"כ.